עמותת הקרן להנצחת החייל אלפסי נ' ן התורני בארץ ישראל ואח'

פסק דין

התובעת קיבלה מעיריית רחובות חלקת קרקע לשימושה לצורך בניית בית כנסת מעל גני ילדים. העירייה לא הקימה את גני הילדים. העירייה והתובעת הגיעו להסכמה כי התובעת תבנה את גני הילדים. התובעת והנתבעת 1 הגיעו להסכמה שהנתבעת 1 תבנה את יתרת הבנייה של גני הילדים ותקבל זכות שימוש בגני הילדים ל-20 שנה. התברר כי הנתבעים 2 ו-3 נמצאים בגני הילדים. לטענת הנתבעת 1, הנתבעים 2 ו-3 נמצאים בגני הילדים בהרשאתה. התובעת תובעת את פינוי הנתבעים מגני הילדים עקב הפרת ההסכם שנכרת עם הנתבעת 1 ועקב כך שתקופת השימוש של הנתבעת 1 בגני הילדים הגיעה לסיומה.

כללי:

בעלי הדין:

1.התובעת היא עמותה שהוקמה בשנות ה-80 של המאה הקודמת לזכרו של הצנחן שלמה אלפסי הי"ד (להלן-"המנוח") בעת שירותו הצבאי. אביו של המנוח הוא יו"ר העמותה התובעת.

2.הנתבעת 1 הא עמותה אשר דרכה מנהלת תנועת ש"ס את פעילותה החינוכית.

הנתבעת 2, המצויה בהליך פירוק זמני, הינה עמותה אשר מפעילה מעונות יום וגני הילדים המצויים בנכס;

הנתבע 3 הינו מייסד, מנהל ומפעיל של הנתבעת 2, ועל פיו יישק דבר בכל ענייני הנתבעת 2.

הזכויות במקרקעין:

3.בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת נהרג המנוח בעת שירותו הצבאי. הוריו ביקשו להנציח את זכרו על ידי הקמת בית כנסת בעיר רחובות עיר מגוריו, בית כנסת אשר יישא את שמו. לצורך כך הקימו הוריו השכולים של המנוח את העמותה, התובעת.

4.התובעת פנתה לעיריית רחובות בבקשה להקצאת קרקע לבניית בית הכנסת. ביום 11.6.1984 אישרה מועצת העיר רחובות בפרוטוקול מס' 10 הקצאת מגרש להקמת בית כנסת ליוצאי צפון אפריקה על שם המנוח בגוש 3705 חלקה 370 ברחובות (להלן-"המקרקעין"). בית הכנסת היה אמור להיבנות מעל שני גני ילדים אשר העירייה התכוונה לבנות במקרקעין, לאחר שתקבל תקציב לבנייתם ממשרד החינוך.

5.משרד החינוך לא העביר לעיריית רחובות את התקציב לבניית שתי כיתות הגן, עקב הקפאה בבנייה וביטול תקציב בניית הגן. כתוצאה מכך התעכבה בניית בית הכנסת. בתחילת שנת 1986 הציעה התובעת לעירייה כי התובעת תבנה מכספה גן תקני על פי תכניות מאושרות ע"י משרד החינוך, לעת עתה ישמש הגן כבית כנסת, וכאשר יאשר משרד החינוך מחדש תקציב לבניית גן ילדים במקרקעין, ייבנה מהתקציב המחודש בית כנסת בקומה שנייה, והגן יועבר לרשות העירייה. העירייה פנתה למשרד החינוך לקבל הסכמתו להצעת התובעת. ביום 26.2.1986 השיב משרד החינוך לעירייה כי נראה לו שגני הילדים לא ייבנו בעתיד הקרוב, ולפיכך מציע משרד החינוך כי בית הכנסת ייבנה על קומת עמודים שבעתיד תיסגר ותותאם לייעדה כגן ילדים.

6.העמותה אכן אספה כספים לבניית בית הכנסת, והורי המנוח השקיעו כספים רבים מחסכונותיהם לבניית בית הכנסת. לאחר בניית בית הכנסת מעל קומת עמודים, ביקשה העמותה מהעירייה לסגור את קומת העמודים, כך שתוכל להתשמש בקומת הקרקע לפעילות תרבותית, והעירייה הסכימה לכך.

7.בסוף שנת 1989 פנתה הנתבעת 1 לתובעת וביקשה ממנה לעשות שימוש בקומת העמודים לצורך פתיחת שתי כיתות גן של הנתבעת 1. הנתבעת 1 הכינה חוזה בינה לבין התובעת, אשר כותרתו הייתה "הסכם שיתוף". אמנם מסמך זה הוגדר "הסכם שיתוף", אך תוכנו הוא שהתובעת נותנת לנתבעת 1 זכות שימוש בקומת העמודים לתקופה של 20 שנה, בכפוף לכך שהנתבעת 1 תשלים את בניית שתי כיתות הגן בקומת העמודים שמתחת לבית הכנסת. מהמסמכים שצירפו הצדדים לתיק בית המשפט עולה שחוזה זה נחתם בידיעתה ובהסכמתה המלאה של העירייה. ואכן החוזה נחתם בין התובעת לבין הנתבעת 1 ביום 1.1.1990, כך שתקופת 20 השנה הסתיימה ביום 31.12.2009.

אמנם הנתבעות ניסו לפקפק במועד החתימה על החוזה, אך דווקא נספח 9 לתצהיר שצירף הנתבע 3 לבקשתו "למתן אורכה להגשת בקשת רשות להתגונן", בו נכתב כי ביום 6.5.1990 ניתן היתר בנייה לבניית שתי כיתות, מעיד שהתאריך הנקוב ב"הסכם השיתוף" כיום החתימה הוא אותנטי ולא מזוייף. לא ייתכן שיינתן היתר בנייה לגני הילדים לפני נחתם "הסכם השיתוף" שכן בהסכם השיתוף נקבע כי הנתבעת 1 היא זו שתשלים את בניית גני הילדים. בנוסף, הנתבעות לא הביאו כל ראיה שתסתור את המוטעד הנקוב בהסכם השיתוף.

8.בסעיף 18 להסכם השיתוף הסכימו הצדדים :

"כי אין לרשת הזכות להעביר זכויות השימוש והחזקה במבנה לגורם כל שהוא מלבד הרשת ומוסדותיה, אלא אם כן בהסכמת וחתימת רוב חברי העמותה עפ"י הצעות שיוגשו לעמותה בכתב ע"י הרשת".

9.הנתבעת 1 מינתה את הנתבע 3 למנהל גני הילדים מטעמה.

10.הנתבעת 1 התחייבה בסעיף 10 להסכם השיתוף, כי חלה עליה החובה לאחזקתם השוטפת של מבני גני הילדים.

11.במחצית הראשונה של שנת 1994 היה צורך לצבוע את הקירות החיצוניים של המבנה בו היו מצויים גני הילדים. התובעת פנתה אל הנתבעת 1 לפני ביצוע השיפוץ על מנת שתשתתף בעלות השיפוץ. בהעדר תשלום ההשתתפות של הנתבעת 1 בעלות השיפוץ, ביצעה התובעת את השיפוץ, וביקשה מהנתבעת 1 החזר ההוצאות. הנתבע 3 אישר לנתבעת 1 את נכונות דברי התובעת ודרישתה, אך הנתבעת 1 לא שילמה את עלות השיפוץ, בהתאם להתחייבותה.