עמותת ברית טרומפלדור בארץ ישראל נ' רשות המיסים

פסק דין

ההליכים והאירועים הרלבנטיים :

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ (כב' הרשם צחי אלמוג) מיום 21.9.10 בתיק הוצל"פ 26-11285-09-8.

המבקשת היא החייבת בתיק ההוצל"פ שבמסגרתו ננקטו הליכי כינוס למימוש עיקול שהוטל ע"י המשיבה על נכס מקרקעין שבבעלות המבקשת. המבקשת טענה כי קיבלה בירושה את הנכס נשוא הליכי הכינוס ולא היתה מודעת לחובות שרבצו עליו. על כל פנים, משננקטו ההליכים ביקשה להסדיר את החוב בדרכי נועם ולייתר ההליכים. בהתאם לכך איתרה המבקשת רוכש פוטנציאלי לנכס, מאפיית דוידוביץ ובניו בע"מ (להלן : "הרוכש"), והיא אף ניסחה טיוטת הסכם שהועברה לאישור כונס הנכסים. המבקשת טענה כי הכונס נקט בסחבת בטיפול בענין והיא הופתעה לגלות כי כונס הנכסים עשה יד אחת עם הרוכש תוך העלמת העסקה שנרקמה בינו לבין הרוכש מהמבקשת.

בהמשך נודע למבקשת כי כונס הנכסים הגיש בקשה לאישור המכר והמכר אושר בהחלטה נשוא הערעור תמורת סך של 650,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המבקשת טענה בבקשה כי לא קוימה התמחרות והיא לא הוזמנה להתמחרות ולא ניתנה לה ההזדמנות הסבירה לפדות את הנכס. לפיכך ביקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור ולבטל את החלטת הרשם.

המשיבה הגיבה לבקשה וטענה כי המבקשת היא אשר הציעה לכונס את הרוכש ואף הביעה הסכמתה למכירת הנכס לרוכש תמורת סך של 420,000 ₪ ועתה היא מתנגדת למכר שאושר תמורת סך של 650,000 ₪ בתוספת מע"מ. ב"כ המשיבה מבהיר כי אילו היה הנכס מאושר במחיר המקורי הרי שלא היו נפרעים כל חובות המבקשת. ב"כ המשיבה ציין בתגובתו כי ב"כ המבקשת הפנה אותו לרוכש לביצוע העסקה תמורת סך של 400,000 ₪. נטען כי מששוחח ב"כ המשיבה עם מנהל הרוכש, הוא הופתע לגלות כי ההצעה המהותית של הרוכש עומדת על 650,000 ₪ בתוספת מע"מ ולא כפי שהוצג לו מלכתחילה. בהתאם לכך, העביר הרוכש הצעה פורמלית בגין הסך האמור, וההצעה אושרה ע"י רשם ההוצל"פ. ב"כ המשיבה מתייחס לאותה טיוטת הסכם שצורפה לבקשה, ועל אף שלא נחתמה הרי שעל פיה אמור הרוכש להעביר 230,000 ₪ לטובת פעילות המבקשת ו-20,000 ₪ כשכ"ט לב"כ המבקשת.

לפיכך טען ב"כ המשיבה כי פעל למקסם את התמורה והוא תמה על טענת המבקשת לקנוניה בינו לבין הרוכש.

המבקשת השיבה לתגובה והביעה טרוניה על כך שפניותיה לכונס לקידום ההליכים לא זכו למענה ענייני ואילו היה עושה כן היתה המבקשת מכלכלת את צעדיה או מאתרת רוכש פוטנציאלי אחר כדי להציל את הנכס מהכינוס.

דיון והכרעה :

ראשית בנוגע לעתירה להארכת מועד להגשת בר"ע. תקנה 119(ה) לתקנות ההוצל"פ קובעת כי יש להגיש בר"ע בתוך 20 יום ממתן ההחלטה או מיום המצאתה. המבקשת אינה מציינת בבקשתה מתי הומצאה לה החלטת רשם ההוצל"פ מיום 21.9.10 ועל כן אני מניח שהיא הובאה לידיעתה בו ביום. המבקשת הגישה את בקשתה רק ביום 3.11.10. הסמכות להאריך מועד שנקבע בחיקוק נתונה לבית המשפט בהתאם לתקנה 128(א) לתקנות ההוצל"פ המפנה לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת כי ניתן להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים.

לא מצאתי בבקשה ובתצהיר התומך בה כל התייחסות עניינית לנסיבות האיחור או לקיומו של טעם מיוחד הנדרש להארכת מועד פרט להפנייה לנימוקי הערעור. נפסק שלצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק יש להצביע על נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין וכשהטעמים לאיחור נעוצים בבעל הדין עצמו, אין מקום להכיר בטעם מיוחד להארכת מועד (ראה: רע"א 10436/07 הראל נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2008(2), 898, 900). אין בטעמי הערעור כשלעצמו להוות עילה עצמאית להארכת מועד. משכך, לא מצאתי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד ודין הבקשה להידחות מפאת האיחור שבהגשתה.

גם אם הייתי מגיע למסקנה אחרת בנוגע להארכת המועד, ספק רב בעיני אם היה מקום לקבל את הבקשה לגופא. אבהיר. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ, שאישר מכר תמורת סך של 650,000 ₪ בתוספת מע"מ. עיקר טרוניית המבקשת מתמצית בכך שכונס הנכסים התחמק מפניותיה, שכן היא הסכימה למכר תמורת סכום נמוך באופן משמעותי אולם הסכמה זו התבססה על ציפייתה כי הרוכש "יתרום" לעמותה סך של 230,000 ₪ וישלם לעורך דינה שכ"ט בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. המבקשת מגדילה לעשות ומצרפת כנספח ה' לבקשתה את טיוטת ההסכם שהכינה ובסעיף 4.1 להסכם ציינה כי תמורת הסכמת המבקשת למכירת הנכס באמצעות כונס הנכסים מתחייב הרוכש לתרום לפעילות המבקשת את התשלומים האמורים.

לא מצאתי כל בסיס משפטי המאפשר לחייב לקבל כספים מהרוכש המוצע על ידו, וזאת תוך עקיפת הליך הכינוס (ויצירת מצג לתשלום נמוך יותר במסגרת ההליך) ותוך התחמקות ממיסים המוטלים לפי כל דין על העסקה. אין להכיר בתשלום עקיף וממילא גם לא ירדתי לסוף דעת המבקשת מה טיב תשלום שכר הטרחה שהמבקשת התיימרה לקבל מהרוכש תמורת אותה "הפניה" לכונס הנכסים.

ודוק, המבקשת טענה כי אילו היתה מודעת לקידום ההליך היתה מכלכלת צעדיה ומנסה "להציל" את הנכס מהליכי הכינוס ואילו דווקא מטיוטת ההסכם עולה כי לא היתה כל כוונה כזו, אלא שהמבקשת ניסתה לקבל תשואה בעד "הפניית" הרוכש לכונס. העסקה אליה מתייחסים הצדדים בטיוטא הינה עסקת מכר הנכס באמצעות הכונס ובמסגרת תיק ההוצל"פ (ראה ההצהרות במבוא להסכם וסעיף 4.1 להסכם). מהדברים האמורים עולה גם כי לא היתה כל כוונה לפדות את הנכס.

לא מצאתי בבקשת המבקשת ובתשובתה האם התכוונה כלל להציג ההסכם המתגבש בפני רשם ההוצל"פ. ברור לכל כי אילו היה מוצג הסכם כאמור, לא ניתן היה לאשר את המכר במתכונת שהוצעה ע"י המבקשת. לצרכי החלטה זו אינני קובע מסמרות באשר לתום לבה של המבקשת או שמא טעתה בתום לב בנוגע להתנהלות הראויה.

בנוסף לתמיהה הנ"ל, הליכי הכינוס ננקטו כנגד המבקשת לאחר שקיבלה אזהרה בתיק ההוצל"פ. ככל שסברה שהיה מקום לעכב את ההליכים על מנת לאפשר לה לייתר את הליכי הכינוס היה עליה להגיש בקשה מתאימה בתיק. לא ראיתי שהמבקשת עשתה כן ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה.

נכון הוא, שדעתי לא נוחה מכך שהמכר אושר ע"י רשם ההוצל"פ מבלי שנדרשה תגובה של המבקשת כחייבת בתיק. הדברים מקבלים משנה תוקף עת מדובר בהליך כינוס שבו לא בוצעה התמחרות מאחר והרוכש הוצע ע"י החייבת. לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי שאין בפגמים האמורים כדי להביא לביטול ההחלטה, שהרי חלה היום דוקטרינת הבטלות היחסית שעל פיה במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית יש להפריד בין הפגם שנפל בהחלטה לבין נפקות הפגם. בית המשפט שוקל את הנזק שנגרם במקרה הספציפי כתוצאה מהפגם בפעולת הרשות ובוחן הנסיבות של כל מקרה ומקרה (ראה בענין זה : ד"ר שלמה לוין, תורת הפרצדורה האזרחית (1999), עמ' 86 וע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 793).

בבר"ע (ת"א) 2056/04 גינות נ' בנק מזרחי בע"מ, תק-מח 2005(3), 4070, 4074 נאמר בהקשר של פגם שנפל בהליכי ההוצל"פ, כי דבר קיומו של פגם בהליך אינו גורר אחריו אוטומטית את בטלותו של ההליך מכל וכל, ובוודאי שלא כלפי צדדים שלישיים ורביעים. עקרון ה"בטלות היחסית" מלמדנו כי תוצאתו של פגם, חמור ככל שיהא, צריך ויהא מושפע מטיבם של כלל הנסיבות. לאמור, אין פגם שנפל במעשה, פוסל בהכרח את תוצאת המעשה, אלא לבית המשפט מסור שיקול הדעת, לבחון את כלל הנסיבות האופפות את פעולתה הפסולה של רשות ואת תוצאותיה, ולאור זאת, יקבע באופן פרטני האם הפגם אשר נפל במעשה הרשות מגיע עד כדי הכרזה על בטלות הפעולה.

ובמקרה שבפני, המבקשת הציגה במסגרת בקשתה בפניי את טענותיה ואילו נדחו על ידי לגופן כאמור לעיל. לפיכך, אף אם היתה המבקשת מקבלת את יומה באופן מלא בפני רשם ההוצל"פ, חזקה עליו שהיה דוחה את עמדתה.