עמוסי נ' מוזפר ואח'

פסק - דין

1. בפני תאונת דרכים המכונה תאונת שרשרת.

2. התובע נסע בכביש 443 לכיוון מערב (מודיעין) כאשר הגיע לצומת מחסום עטרות. כאשר התובע התקרב לצומת הוא עצר בפני רמזור אדום. לפניו היו מספר רכבים. התובע נהג ברכב מסוג טויוטה.

3. הנתבעת מס' 4 אף היא נסעה בכביש 443 לכיוון מערב והתקרבה לצומת עטרות. נהגה הנתבעת מס' 4 ברכב פונטו.

4. נהג הנתבע מס' 1 במשאית מערבולת. הוא נסע בנתיב ימין ליכוון צומת עטרות בכוונה לפנות ימינה לאזור התעשיה.

5. התובע מס' 1 נמצא בנתיב השמאלי. הנתבעת מס' 4 בנתיב האמצעי והנתבע מס' 1 בנתיב ימיני.

6. אין חולק על כך שהנתבעת מס' 4 פגעה מאחור ברכבו של התובע מס' 1. בעדות הנתבעת מס' 4 אין לה זכרון של ממש אודות האירוע כי איבדה את הכרתה, בעת ההתנגשות.

7. השאלה הנותרת הינה "איך" נגרמה ההתנגשות בין רכבה של הנתבעת 4 והתובע.

הנתבעת מס' 4 והנוסעת איתה סיגל מרדכי העידו שנסעו בנתיב האמצעי בכביש 443 ופתאום הועפו עקב פגיעה בעוצמה רבה.

8. נתבעת מס' 4 צירפה תמונות אודות הנזק הנגרם לרכבה. מהתמונות המצורפות לחוות דעת השמאי ניתן להבחין בנזק לדלת הנוסע ופלג האחורי בצד הנוסע כאשר מדובר בנזק בעקבות התנגשות בעוצמה. יוער שלדברי הנתבעת מס' 4 נפרשו כריות אויר ברכב.

9. בתוך זירת התאונה יש רכב נוסף כאשר הנהג בו אינו נתבע ופרטיו לא ידועים (יתכן שרכבו מופיע בתמונות אשר צורפו לתיק בית המשפט ע"י הנתבעא מס'1). הוא הנהג מאחורי הנתבעת מס' 4. לדברי התובע, הנהג הזה לא היה נזק אשר נגרם לרכבו. מאחר ולא הבחין בשום נזק ברכב האחרון בתור הרכבים התובע לא רשם פרטיו.

10. הנתבע 1, נהג המשאית, טוען שבעצם הנתבעת מס' 4 אחראית לתאונה. זה מאחר והנתבעת מס' 4 סטתה מנתיבה והתנגשה בדופן הקדמי בצד הנהג.

11. קיימת סתירה בולטת בעדות נהג המשאית ונתבעת מס' 4 ועדה מטעמה. לדברי הנתבעת מס' 4 לא היתה לה סיבה להיכנס לנתיב הימין מאחר ומטרת נסיעתה היתה המשך נסיעה לכיוון מודיעין. לעומתה הנתבע מס' 1 טוען שמאחר ומטרת נסיעתו היתה עטרות אז היה עליו לפנות ימינה. אי לכך, לא היתה סיבה לסטות שמאלה.

12. הנזק לרכבה של הנתבעת מס' 4 מצביע על התנגשות שאינה יכולה להיות כתוצאת שפשוף או נסיון לחתוך ימינה לפני המשאית, זה מאחר וכתוצאת ההתנגשות רכב הפונטו עף לכיוון גדר הפרדה ותובע מס' 1. אילו התאונה אירעה עקב ניסון ל(גנוב/לחתוך ימינה) אזי הפונטו היה נדחף קדימיה ולא הצידה. כוח ההדפה חייב להיון המשאית אשר בעת ההננגשות עם הפונטו פגע בדלת הנוסע גרם לישור הרכב אשר הביא להתנגשות עם ההחלק האחורי של הפונטו עם אותו משאית כאשר עף לכיוון גדר ההפרדה. אחרת אין הספר לנזק שנגרם לחלק האחורים (בצד הנוסע) של הפונטו. יש לשמור על כללי פיסיקה ביחס לשינוי כיוון בין גופים בתנועה.

13. מדובר בהליך אזרחי אשר מחייב תובע להוכיח תביעתו די בהטיית מאזן ההסתברות לטובתו, על מנת שניתן יהיה להכריע לטובת התובע.

לאחר הדיון, הנתבע 1 המציא לתיק ביהמ"ש תמונות של אחר התאונה, מהן עולה כי הנזק למשאית הינו בקצה הכנף (מצד הנהג) ואילו הנזק לרכב הנתבעת 4 מצביע על שלושה מוקדי נזק:

א. לדלת הקדמית (מצד הנוסע),

ב. דלת אחורית (נוסע)

ג. דופן אחורית.

כאמור נראה לעין, נקודת ה"אימפקט" הראשונה הינה בדלת הנוסעת הקדמית, דחיפת הרכב אשר דוחף אותו שמאלה כאשר יתר חלקי הרכב מתנגשים עם המשאית. לכן, מסקנתי במידה הנדרשת בהליך אזרחי הינה שהנתבע 1 סטה שמאלה במידת מה, פגע בנתבעת מס' 4 והדפה שמאלה כך שתוך כדי כך שרכבה הסובב עקב ההדפה שמאלה, ולכן נגרם התנגשות בין פלג האחורי של הפונטו ובין המשאית.