עמוס נ' נוי

החלטה

1.בפניי בקשת התובעת לביטול פסק דין מיום 6.10.13,על פיו נדחתה תביעתה כנגד הנתבעת ,בהעדר התייצבותה לדיון.

התובעת טענה בבקשתה כי במועד הדיון שהתה בחופשת לידה לרגל לידת בתה ואף הייתה חולה ובתום לב שכחה על קיום הדיון ולא הודיעה אודות מחלתה. התובעת צירפה אישור מחלה על פיו שהתה בחופשת מחלה למן 4.10.13 ועד 9.10.13.

2.הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה כי התנהלות התובעת מצביעה על זלזול בביה"מ ובנתבעת וכן הפנתה לסיכויי ההצלחה הקלושים,לטענתה ,של התביעה.

הכרעה:

3.בהתאם לתקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז 1976,הוסמך ביה"מ לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד בתנאים שייראו לו וזאת ככל שבעל הדין הגיש את בקשתו לביטול ההחלטה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו. במקרה זה המדובר בפסק דין מיום 6.10.13,ולפיכך,הבקשה אשר הוגשה ביום 13.10.13 ,הוגשה במועד.

4. ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש". ראה בנוסף, לעניין זה :ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.

בענייננו, אין המדובר בביטול מחמת הצדק. התובעת הודתה כי ידעה על מועד הדיון ,אלא שכחה מהדיון ולפיכך לא הודיעה כי לא תוכל להתייצב אליו.

5.יחד עם זאת, לבית המשפט גם שיקול דעת להורות על ביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד,זאת גם אם אין חובה להורות כן. בעניין זה כבר נקבע, כי המבחן השני – סיכויי ההצלחה של הצד המבקש ביטול ההחלטה, הוא המבחן העיקרי, שכן על עצם האיחור ניתן לפצות ע"י פסיקת הוצאות.

6.בענייננו סיכויי התביעה של התובעת אינם גבוהים ולכאורה אף נמוכים:

המדובר בתביעה לתשלום דמי תווך.

סעיף 9 (א) לחוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו – 1996 קובע: "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים.."

דרישת הכתב היא מהותית, כלומר, בהעדר כתב – אין עסקה. במקום בו לא נערכה הזמנה בכתב כלל וכלל , אין להידרש לתביעה וניתן אף לסלקה על הסף. ראו ע"א (ת"א) 1183/08 מטרופוליס ייזום השקעות ונכסים (המאה ה-13) בע"מ נ' הצלחת יחזקאל בע"מ (בפירוק מרצון):

"נימוק זה מחייב גם את המסקנה, כי אם לא זכאי המתווך לדמי תיווך, אף אם היה הגורם היעיל, לא ניתן לזכותו בהם מכח עילה משפטית אחרת, בין בגין עשיית עושר ולא במשפט ובין בטעון של ניהול מו"מ שלא בתום לב. וראו ע"א (ת"א) 3252/05 טרכטנברג נ. אפריקה ישראל מגורים בע"מ (לא פורסם [פורסם בנבו], מיום 28.5.08) שם הזדמן לנו להתייחס לסוגיה זאת וכשביחס לכך, לא הייתה מחלוקת בין השופטים השונים. צודקות המשיבות בטענתן כי מעת שהמחוקק קבע הסדר ואף הסדר שלילי, שוב לא ניתן לעקוף הוראות אלו.

הנה כי כן, בהעדר הזמנה לא מתקיים אותו תנאי מקדמי לזכאות המתווך לדמי תיווך יהיו נסיבות היחסים העסקיים שבין הצדדים, אשר יהיו. משכך, ככל שברור הדבר כי אין הזמנה בכתב, אין מקום לניהול הליך מיותר אשר תוצאתו ברורה מראש ואשר על כן דין תביעה שכזאת להיות מסולקת על הסף."

בכתב התביעה אין עדות, או טענה לכך שבנמצא הסכם תיווך או הזמנה בכתב. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי אין הסכם בכתב ושבה והפנתה בתגובתה לאמור שם. מנגד, גם כעת, במסגרת הבקשה, אין התובעת מציינת דבר קיומו של הסכם או הזמנה בכתב.

7.עוד יש להוסיף, כי על יסוד סעיף 14(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תנאי נוסף לקבלת דמי תיווך, הוא כי המתווך בעל רישיון לפי חוק המתווכים בעת שעסק בתיווך. גם בנקודה זו לא התייחסה התובעת לאמור בכתב ההגנה לפיו התובעת אינה בעלת רישיון תיווך.