עמוס נ' מרעי

פסק - דין

לפני בקשה ליתן רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל (י' הלר) מיום 22.12.2013, על-פיה חוייב המשיב בתשלום חודשי בסך 800 ₪ החל מיום 14.1.2014, על-חשבון חובו הפסוק למבקש.

א.ההליך והצדדים לו

1.המבקש נושה במשיב בתיק הוצאה לפועל (חד') 12-02315-89-7 (להלן תיק ההוצל"פ). תיק ההוצל"פ נפתח זה מכבר, בשנת 1989. במועד בו ניתנה ההחלטה שעליה נסב הליך זה עמד חובו של המשיב למבקש בתיק ההוצל"פ על סך של 329,359.89 ₪ (להלן סכום החוב).

2.בדצמבר 2013 או בסמוך לכך הגיש המשיב בקשה בתיק ההוצל"פ ליתן צו חיוב בתשלומים על-פיו ישלם על-חשבון סכום החוב תשלום חודשי בסך 300 ₪ (להלן הבקשה). ביום 22.12.2013 ניתנה החלטת כב' הרשם בבקשה, מבלי שהתקיים בה דיון ומבלי שהתבקשה תשובת המבקש במענה לה (להלן ההחלטה).

3.בחלקה האופרטיבי של ההחלטה נקבע כך: "לאור בקשת החייב והמסמכים שצורפו, ועל יסוד המפורט לעיל, אני מורה כי החייב ישלם סך של 800 ₪ החל מיום 10.1.2014 ומדי 10 בחודש, עד לסילוק יתרת החוב בתיק". עוד נקבע שכל עוד המשיב-החייב עומד בצו החיוב בתשלומים, והחל מביצוע התשלום הראשון, יעוכבו הליכי הבאה, הוצאת מעוקלים מבית מגוריו, עיקול משכורת ועיקול חשבון העו"ש השוטף שלו בלבד – והוטעם שהמבקש-הזוכה רשאי להמשיך בהליכים נגד רכושו של החייב. על החלטה זו משיג המבקש בהליך דנן.

4.בהחלטתי מיום 13.1.2014 נקבע כי ההליך יתברר על דרך של הגשת תשובה מטעם המשיב וסיכום טענות בכתב, ללא קיום דיון במעמד הצדדים – זולת אם מי מבעלי-הדין יבקש זאת. לא הוגשה בקשה על כך.

ב.דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי להחלטה ולטענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את הבקשה, ליתן למבקש רשות לערער על ההחלטה, לדון בטענות הצדדים כאילו הוגש ערעור לפי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור לגופו – והכול כמפורט להלן. אלו טעמיי.

1.למקרא ההחלטה ניכר שאין הלימה בין השגותיו של כב' הרשם על נימוקי הבקשה והתיעוד שצירף המשיב לתמיכתה לבין צו חיוב בתשלומים שניתן בה, על-פיו חויב המשיב בתשלום חודשי בסך של 800 ₪ בלבד. כב' הרשם ציין שהמשיב נשוי ואב לשנים-עשר ילדים בגירים, מכהן כראש המועצה ביישוב פורדיס ומשתכר סך חודשי נטו של 18,484 ₪; בנוסף לתיק ההוצל"פ בגין חובו למבקש מתנהלים נגדו שבעה-עשר תיקי הוצאה לפועל נוספים, וחובותיו בהם מסתכמים ביותר מ- 3,830,000 ₪.

הוסיף כב' הרשם והטעים כי במהלך השנה האחרונה לא שילם המשיב דבר על חשבון סכום החוב ופירט שורה של השגות שיש בהן לכאורה כדי לפעול דווקא לחובת הבקשה: המשיב לא הבהיר מיהם בני ביתו שמתגוררים עמו, מה משלח ידם ומה הכנסותיהם; בשים לב לכך שכל ילדיו של המשיב בגירים, לא ברור מדוע הוא נדרש להוצאות חודשיות בסכומים שצוינו בנספחי הבקשה, ומה גם שמהתיעוד שצורף עולה כי מדובר בתשלומים המשולמים אחת לחודשיים ולא מדי חודש בחודשו; המשיב הצהיר כי הו אינו מנהל חשבון בנק, אך משכורתו מופקדת לחשבון בבנק לאומי.

2.נוכח ההשגות הללו, ובמיוחד משמצא כב' הרשם פער בין הצהרת המשיב בתצהירו שניתן לתמיכת הבקשה לבין התיעוד שצורף אליה, היה עליו לחייב את המשיב בתשלום חודשי בסכום גבוה יותר, לקבוע דיון בבקשה במעמד הצדדים לשם חקירת המשיב במעמד המבקש – כסמכותו על-פי סעיף 67 לחוק ההוצאה לפועל, לדרוש מהמשיב הסברים והבהרות, או למצער ליתן למשיב זכות תגובה בטרם תינתן החלטה לגוף הבקשה. דבר מכל אלה לא נעשה, ויש בכך פגם שיורד לשורש ההחלטה ומצדיק את ביטולה. לכאורה ניכר על-פני ההחלטה שנעדר ממנה איזון בין טעמי כב' הרשם שנמנו בה – אשר מצדדים בחיוב המשיב בתשלום חודשי בסכום גבוה יותר, לבין 'השורה התחתונה' שהתירה למשיב לשלם סכום חודשי זעום ביותר על חשבון החוב. על-מנת לגשר בין ההנמקה לבין תוצאת ההחלטה נדרשה הנמקה מבארת, אלא שההחלטה חסרה אותה.

3.בנסיבות העניין היה בשלילת הזכות להישמע מן המבקש, טרם מתן החלטה בבקשה, כדי לפגוע בזכות המבקש כי סכום החוב יפרע באורח סביר ואפקטיבי – באופן שמתחשב ביכולותיו הממשיות של המשיב מחד גיסא אך שאינו מתעלם מאידך גיסא מזכות הקניין של המבקש. בתוך כך נשללה מהמבקש ההזדמנות להביא לפני כב' הרשם את פסק-דינו של בית-משפט השלום מיום 25.5.2011 שניתן בהליך שבין המשיב לבין נושיו, והמבקש בתוכם, על-פיו חויב המבקש בתשלום חודשי בסך של 10,000 ₪ [רע"צ (של' ת"א') 4341-05-11, נספח ג' לבקשה דנן; להלן פסק-הדין].

בקשת המשיב לצו חיוב בתשלום הוגשה, כך על-פי תצהיר המשיב שניתן לתמיכתה, לאחר שתיק איחוד שהתנהל נגד המשיב פוזר בשל כך שהלה לא קיים צו חיוב בתשלומים שניתן נגדו. טרם מתן החלטה בבקשת המשיב היה מקום לברר מהי היסטורית התשלומים של המשיב ולבחון אם חל בכלל שינוי נסיבות שיצדיק את חיובו בתשלום סכום נמוך לנושיו מזה בו חויב בפסק-הדין הנ"ל. הדברים יפים במיוחד בשים לב להשגותיו של כב' הרשם שבאו לידי ביטוי בגוף ההחלטה. טענות המשיב בתצהירו שצורף לבקשה, אין בהן כדי להצביע על שינוי נסיבות דרמתי שיצדיק פסיקת תשלום חודשי בסכום נמוך, קל וחומר מבלי שניתנה למבקש הזכות להישמע תחילה.

4.כב' הרשם חיווה דעתו כי ודאי שאין בהוצאות המשיב בסכום המדווח כי להוות טעם למנוע את הזוכים מהחזר החובות כלפיהם. אף-על-פי-כן השית על המשיב תשלום חודשי שאין בו כדי לסלק את הריבית המצטברת על סכום החוב – וממילא גם לא כדי להביא לפירעון החוב וסילוקו לאורך זמן. כאשר ניתן צו חיוב בתשלומים שאין בו כדי לסייע בפירעון אפקטיבי של החוב אלא דווקא כדי להנציחו נדרשת הנמקה שתבאר את ההחלטה ותתקף אותה. בהחלטה דנן אין למצוא הנמקה כזו וכאמור, השגות כב' הרשם שהועלו בה מצדדות לכאורה בתוצאה שונה שבגדרה יושת על המשיב תשלום חודשי בסכום גבוה יותר. בתוך כך לא נדרש המשיב לבאר מה טיבו, מקורו וטעמו של 'החזר חוב למעסיק' בסך חודשי של 6,000 ₪, ובשים לב לחובו הגדול של המשיב למבקש בפרט ולנושיו בכלל – היה מקום להבהיר עניין זה טרם מתן החלטה בבקשה.

5.הטעמים דלעיל נעוצים במה שנחזה על-פני ההחלטה, בקשת המשיב שבה ניתנה ההחלטה ופסק-הדין שנזכר לעיל. אפילו סברתי כי בתצהיר פקידת הוצאה לפועל במשרדו של המבקש אין די לשם תמיכת הבקשה, ואין זה כך, לא היה בדברים הללו כדי להכשיל את הבקשה דנן. ודוק: המשיב לא ביקש לקבוע דיון בבקשה, ויתר בכך על זכותו להעמיד לחקירה נגדית את המצהירה שתמכה את הבקשה לרשות ערעור, ועל כן אינו עשוי להישמע בטענה שאין ביכולתה לתת תצהיר כדין לתמיכת ההליך.

6.די באמור לעיל כדי להוביל לקבלת הערעור, לביטול ההחלטה ולהחזרת הדיון בבקשה לכב' הרשם, על-מנת שיקבע את סדרי הדיון בבקשת המשיב ליתן צו חיוב בתשלומים בשים לב לאמור לעיל ויכריע בה לאחר מתן זכות הולמת למבקש להישמע.

ג.סיכומם של דברים

החלטת כב' הרשם מיום 22.12.2013 מבוטלת.

כב' הרשם יקבע את סדרי הדיון בבקשת המשיב ליתן צו חיוב בתשלומים, ובתוך כך יתן למבקש זכות הולמת להישמע טרם מתן החלטה לגוף הבקשה.