עמוס נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה ואח'

החלטה

1.        המבקש הגיש בקשה למתן פטור מתשלום אגרה וערבון לערעור. תחילה ניתנה על ידי החלטה בבקשה לפטור מערבון (ובעקבותיה ולאחר שהערבון לא שולם, ניתן פסק דין), אולם לאחר שהתברר שמדובר בטעות ושאין צורך בהפקדת ערבון, בוטל פסה"ד וכעת נותרה לדיון הבקשה לפטור מאגרת הערעור.

מדובר בערעור שהוגש על החלטת כבוד הרשמת רבקה פוקס , מיום 14.10.10, לפיה הוגדל סכום צו התשלומים בו חוייב המערער בתיק פשיטת הרגל, מ- 500 ₪ ל- 1,500 ₪ בחודש. 

המבקש טוען שאין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה, מאחר שהוא משתכר סך כולל של 6,500 ₪ בלבד ואילו הוצאותיו רבות, בין היתר בשל מחלת הסכרת ממנה הוא סובל ובשל גירושיו מאשתו ומכירת כל נכסיו לטובת קופת פשיטת הרגל.  

2.        המדינה לא הגישה תגובה לבקשה. המשיב 2, שהינו הנאמן בפשיטת הרגל (להלן: "הנאמן"), מתנגד לבקשה. לטענתו, יכולתו הכלכלית של המבקש גבוהה מזו הנטענת על ידו והיא מאפשרת אף תשלום חודשי בגובה של 2,500 ₪ (כפי שביקש הנאמן להשית עליו), כך שלשיטתו, לא הראה המבקש שאין ביכולתו לשלם את האגרה. עוד טוען הוא, שהמבקש גם לא הראה שאין הוא יכול להשיג את סכום האגרה מקרובי משפחה או מידידים, כגון אחיו, אשר שילם עבורו את האגרה שנדרשה להגשת תביעה נגד גרושתו של המבקש.

עוד מציין המשיב, כי עניינו של המבקש נבחן ע"י בית המשפט כבר שלוש פעמים, במסגרת בקשות לעיון חוזר שהוגשו על ידו, כי סיכויי הערעור קלושים וכי בת-הזוג של המשיב, עימה הוא מתגורר כיום, משתכרת סך של 16,000 ₪ בחודש. 

3.        בתשובתו לתגובת הנאמן טען המבקש, כי מדובר בבקשה טכנית, כי כל הכנסתו מסתכמת ב- 6,500 ₪ לחודש וכי כאשר השתכר יותר דיווח על כך לנאמן. כן חזר המשיב על טענותיו לפיהן הוצאותיו מרובות בשל מחלתו ואף טען שחיוב בתשלום חודשי בסך 1,500 ש"ח מסכן את חייו. 

עוד טען, כי אחיו אינו מוכן לממן עוד הליכים משפטיים עבורו וכי להשתכרותה של בת זוגו אין כל משמעות לענין שבפנינו, מה גם שבעצם מגוריו בביתה נחסך כסף רב. 

4.        דין הבקשה דחיה. 

תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), קובעת מהם התנאים בהם על המבקש פטור מתשלום אגרת בימ"ש לעמוד וזו לשונה:

"14. פטור מתשלומה של אגרה

(א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.

על פי התקנה והפסיקה הרלבנטית, על בית המשפט לבחון שני פרמטרים מצטברים ודי בכך שאחד מהם אינו מתקיים, כדי להביא לדחיית הבקשה ואלה הם: יכולתו הכלכלית של המבקש והאם כתב התביעה, בגינו מתבקש פטור מאגרה, מגלה עילת תביעה.

השיקול של חוסר יכולת כספית אינו השיקול היחיד. בצד שיקול זה יש לשקול, בכל מקרה, גם את מהות התביעה וסיכוייה (בש"א 1236/91 - מאור חיים נ' מדינת ישראל ו-3 אח' (לא פורסם, 16.7.91). אחת התכליות של תשלום אגרה, הינה הצורך ב"מסננת", לשם "סינון" תביעות סרק, כדברי כבוד הנשיא זיילר בע"א 274/91, קליין נ. מסדה (לא פורסם - צוטטו בע"א (ירושלים) 473/95 - מנורה חברה לביטוח נ' מדיה סוניק . תק-מח 96(1), 2562 , עמ' 2563), כדלקמן:

"תוצר הלואי של "משטר האגרות" הוא מיתון מסויים בתביעות. אלמלא מגבלת האגרות, היו הרבה שהיו "מבהילים" נתבעים בתביעות סרק בסכומי עתק. 'משטר האגרות' נוטע בלב כל תובע שיקול מסחרי מסויים, ומרתיע אותו מלהעלות תביעות שאין להן בסיס כלשהו".

5.        בענייננו, לא שוכנעתי שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה. למבקש הכנסה חודשית קבועה בסך 6,200 ₪ וגם אם אקבל את חשבונו (על אף שאינו נתמך במסמכים מתאימים), סך הוצאותיו החודשיות מגיע ל - 5,830 ₪, מתוכם הוא משלם לבת זוגו, על פי הנטען, סך של 1,900 ₪ בחודש. בנוסף, עבור תרופות וביטוח רפואי הוא מוציא 1,200 ₪ בחודש ועבור כלכלה - 2,100 ₪. 

לא הוברר כיצד ומדוע נקבע בין המבקש לבת זוגו תשלום של 1,900 ₪, דווקא, לחודש וזאת – למרות הכנסתה הגבוהה של בת הזוג ואף לא צורפו מסמכים המוכיחים תשלום זה. על פי הפסיקה, על המבקש לפנות לקרובי משפחה וידיים, ובת זוגו בכלל זה, אולם המבקש לא פנה אליה על מנת שתעזור לו לשלם את האגרה ולטענתו אן הוא צריך לעשות זאת מאחר שבעצם מגוריה אצלו נחסך כסף רב. אומר כי לאור רשימת הוצאותיו של המערער לא ברור איזה כסף נחסך ממגוריו אצל בת זוגו ולאור הנתונים שהובאו בפניי נראה כי יכולה בת הזוג לעזור לו בתשלום האגרה (גם לו היתה מתקבלת טענתו שאין הוא יכול לעשות זאת וגם טענה זו לא הוכחה כנדרש).

בענין החובה לעשות מאמץ לשלם אגרה, ראוי להפנות, בענין זה, לדברים שנאמרו בבש"א (חיפה) 3190/01 הרטן מלונאות ונופש נ' מדינת ישראל . תק-מח 2001(2), 7536 ,עמ' 7537, מפי כבוד הרשם גרשון (כתארו אז), לפיהם:

"הפתרון של השענות על קופת הציבור, בדרך של בקשה לפטור מתשלום אגרה, חייב להיות המוצא האחרון והיחידי של מי שנקלע לקושי כלכלי שאינו מאפשר לו לשלם אגרה. הדעת אינה סובלת שהאמצעי של בקשה לפטור מתשלום אגרה יהיה האמצעי הראשון שבו ישתמש בעל הדין..".

די בכך שהמבקש לא עמד המבקש בהוכחת הנדרש למילוי הפרמטר הראשון, כדי לדחות בקשתו.