עמוס נ' יוסף עלי

1. בפניי ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל בבית שאן (כב' הרשמת וידאד יונס) מיום 18.07.11 (להלן: "ההחלטה"), במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 11-00620-08-2 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל").

2. במסגרת ערעור זה, עותר המערער להורות על ביטול החלטת רשמת ההוצאה לפועל, לפיה נדחתה בקשתו לחייב את המשיב, בתשלום החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל, בהתאם לסעיפים 46 ו- 48 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז- 1967 (להלן: "החוק").

העובדות הדרושות לענייננו

3. המערער הוא הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, כנגד חייב בשם עטאללה עלי אבו מרואן (להלן: "החייב"), כאשר המשיב הינו בנו של החייב.

4. הזוכה הטיל עיקול אצל המשיב, וזאת לאחר שלטענתו, נודע לו ממאן דהו, כי החייב מנהל חשבון בנק באמצעות בנו, המשיב, באחד הבנקים בכרמיאל, על מנת להתחמק מנושיו. ביום 18.10.10 ניתן צו העיקול על נכסיו ו/או זכויותיו ו/או כספיו של החייב, הנמצאים בידי המשיב, כאשר צו העיקול הומצא לאחרון ביום 02.11.10.

5. משלא פעל המשיב בהתאם להוראות הצו, ולא נתן תשובה ללשכת ההוצאה לפועל ו/או למערער, הגיש האחרון בקשה לזימון המשיב לחקירה, וחיובו בחוק הפסוק. בהחלטה מיום 30.12.10 נדרש המשיב לקיים את צו העיקול ולהגיש מסמכים, אחרת יוזמן לחקירה. משלא פעל כאמור, נקבע מועד לדיון בבקשה לחקירת המשיב, אליו התייצב המערער בלבד. בדיון זה ביקשה ב"כ המערער לחייב את המשיב בחוב הפסוק.

6. בהחלטה מיום 18.07.12, נשוא ערעור זה, דחתה כב' רשמת ההוצאה לפועל את בקשת המערער לחיוב המשיב בחוב הפסוק, וקבעה כדלקמן:

"אין באי הופעתו של צד ג' לדיון או אי מענה לצו העיקול כדי להביא לחיובו בחוב הפסוק מבלי שהוכחה טענת הזוכה כי במועד מתן צו העיקול החזיק צד ג' בכספים השייכים לחייב. הנטל בעניין זה מוטל הזוכה.

טענת הזוכה בסעיף 10 לתצהיר שצורף לבקשה כי החייב מנהל חשבון בנק באמצעות צד ג' מבוססת על דברים שסיפר לו אדם אחר. מדובר בעדות שמועה שלא ניתן לבסס עליה כל ממצא.."

טענות הצדדים

7. לטענת המערער, טעתה כב' רשמת ההוצאה לפועל, עת דחתה את הבקשה לחיוב המשיב בחוב הפסוק של החייב, כאשר החלטתו המודעת של המשיב, שלא ליתן תשובה לצו העיקול, ולא להתייצב לדיון, יש לה משקל ראייתי התומך ומחזק טענות המערער.

8. עוד טען המערער כי, הוא עמד בנטל הראיתי לחיוב המשיב, כאשר משבחר המשיב שלא להתייצב לדיון, ולא לחקור את המערער על תצהירו, ולא לנסות להפריך את העדות, עדות זו, הינה מספקת כדי לקבוע כי המערער עמד בנטל ההוכחה.

9. עוד טען המערער כי, בתצהיר שצורף לבקשה, פירט עובדות רבות על אופן ניהול עסקי החייב, באופן פיקטיבי, באמצעות צדדים שלישיים, וביניהם המשיב, ובכלל זה ניהול כספי החייב, באמצעות חשבון הבנק של המשיב.

10. מנגד, ובתשובה לערעור, ביקש המשיב, בדיון שנערך בפניי ביום 04.03.12, לדחות את הערעור על הסף. לטענתו, חיוב משיב בחוב פסוק, הינו במקרה שבו נמנע האחרון  מלהעביר למערער, נכסים השייכים לחייב, והנמצאים ברשותו ו/או יגיעו אליו בעתיד.

11. הוסיף המשיב וטען כי, בהתאם להלכה הפסוקה, לא נקבע שעצם המצאת צו העיקול לצד ג', ואי מתן הודעה מתאימה, מטעמו, יוצרת חזקה שהנכסים מצויים ברשותו, כאשר מי שמבקש סעד בהתאם לסעיף 48 לחוק, שומה עליו להוכיח כי קיימים נכסים מעוקלים ו/או קיימים חובות. 

12. עוד טען המשיב כי, בהתאם לסעיף 46 לחוק, ניתן להזמין את המשיב לחקירה, וככל שלא מתייצב אליה, ניתן להוציא נגדו צו הבאה, אבל לא ניתן לחייב בחוב הפסוק משלא הוכח שיש מעוקלים.

13. המשיב מבקש דחיית הערעור תוך חיוב בהוצאות.

14. בתשובתו מיום 12.03.12 לטיעוני המשיב, חזר המערער על נימוקיו לקבלת הערעור ואף בהודעת המערער מיום 19/6/12 טען כי דרגת הקרבה בין החייב לבין המשיב, בצירוף נסיבות מיוחדות מעבירות את הנטל להביא ראיות לסתור לכתפי החזיק.

דיון והכרעה