עמוס נ' יוסף עלי

החלטה

בפני בקשה להפחתת סכום הערובה בהתאם לתקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

המבקש הגיש ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כב' הרשמת ודאד יונס, לפיה דחתה את בקשת הזוכה/המבקש לחייב את המשיב בחוב הפסוק של החייב במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 11-00620-08-2 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל").

בבקשה זו טען המבקש, כי בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל חויב המשיב בהוצאות המבקש בסך של 1,500 ₪, סכום שיש לקזז מסכום הערובה שנקבעה ע"י המזכיר הראשי.

עוד טען המבקש, כי יש להמיר את הערובה שנקבעה בהתחייבות אישית של המבקש או של צד ג', וזאת לאור סיכוייו הטובים של ערעורו.

המשיב לא הגיב לבקשה, על אף שהבקשה נמסרה לו במסירה אישית ע"י המבקש, כפי שועלה מאישורי המסירה שצורפו להודעת המבקש מהיום.

דיון

דין הבקשה להתקבל בצורה חלקית.

קביעת גובהה הערובה בערעור, היא שאלה שנדונה בפסיקה, ונקבעו מספר שיקולים שיש לבדוק על מנת לקבל תשובה לשאלה, והם שווי המחלוקת נשוא ההליך, היקף ההליך, סכום ההוצאות שנפסק בערכאה הראשונה, התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין ועוד (וראו:ב רע"א 1989/94 הנ"ל; בש"א 367/89 פרנק ב. הול נ' יעקב דננברג, פ"ד מג (4) 186, 189-190; ע"א 2464/91 שמואל פלאטו שרון ואח' נ' קומפני פריזיין דה פרטיפיסון, לא פורסם).

ברע"א 1989/94 כונס הנכסים הרשמי נ' ארוין זוסמן, (לא פורסם( נקבע לעניין קביעת סכום הערובה בערעור כדלקמן:נ

"התמונה העולה מן המקובץ היא, כי מלאכת קביעת סכום הערבון איננה מדע מדוייק. לא ניתן לכמת מראש משקלו של כל אחד מן השיקולים המנחים שנימנו ולהציב את הנתונים הספציפיים של תיק פלוני במעין "נוסחה" לקביעת סכום הערבון. קיימים מספר נתונים העולים מן ההליך שהתנהל בפני הערכאה הראשונה, מהודעת הערעור ומנסיבות הענין, אשר יש להתחשב בהם ולקבוע על סימכם את גובה הערבון. על הסכום שנקבע לנבא במידה קרובה ככל האפשר את סכום ההוצאות שעשוי בית המשפט שלערעור לפסוק במקרה של דחיית הערעור. הפקדת הערבון נועדה להבטיח הוצאות אלה (תקנה 428 לתקנות), ולכן יש לשאוף ככל האפשר לקבוע את הערבון בגובה ההוצאות שייפסקו. אך מובן, כי בשלב קביעת הערבון עצם החיוב בהוצאות וסכומן אינם ידועים, שהרי בירור הערעור טרם החל. על כן, כל שניתן לעשות בשלב זה הוא, כאמור, להתחשב בכל השיקולים הרלבנטיים ולקבוע את סכום הערבון על יסוד הערכה בדבר גובה ההוצאות העתידיות שערכאת הערעור עשויה לפסוק."

בקשת המבקש נעדרת פירוט לעניין מה הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, מהו סכום החוב נכון להיום בתיק ההוצאה לפועל, ומהו הסכום שנתבקשה רשמת ההוצאה לפועל לחייב בו את המשיב. נתונים אלו חשובים, לשם בדיקת סבירות הסכום שנקבע ע"י המזכיר הראשי.

סכום ההוצאות שנפסק ע"י רשמת ההוצאה לפועל, סך של 1,500 ₪ יכול להעיד כי סכום ההוצאות שייקבע ע"י בית המשפט במידה והערעור יידחה יהיה גבוה יותר, והסכום שנפסק ע"ס של 2,500 ש"ח הינו סביר בנסיבות העניין.

הגם שהליך ערעור מצריך, ככלל, טרחה משפטית פחותה מהליך המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל, מחייבת התדיינות בפני בית המשפט היערכות ראויה - על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלו, אין לומר כי קביעת ערובה בסך 2,500 היא מופרזת במידה המצדיקה את שינוי הסכום.

איני מוצאת מקום להידרש לטענת המבקש באשר לסיכויי ערעורו. טענה מעין זו יכולה לשמש בסיס להפחתת הערובה רק כאשר היא נלווית לטענה בדבר היעדר יכולת כלכלית של המבקש (וראו:ו בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד (2) 383) - וטענה מעין זו לא הועלתה כאן.

יחד עם האמור, הואיל ונפסק למבקש הוצאות מאת המשיב על סך של 1,500 ₪, והמשיב לא הגיב לבקשה ובין היתר לטענה זו, ואינו חולק על סכום ההוצאות שנקבע ע"י רשמת ההוצאה לפועל, לפיכך אני מורה על קיזוז סכום ההוצאות מסכום ההפקדה, כך שיהיה על המבקש להפקיד בקופת בית המשפט סך של 1,000 ₪ .

המבקש יפקיד את הערובה הנ"ל תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.

למעקב המזכירות בהתאם.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ב, 23 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.