עמוס נ' אלכס ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי רכוש שאירעו בתאונת דרכים מיום 10.9.07.

על פי האמור בתביעה, בעת שהתובע נהג ברח' בר כוכבא בטבריה ברכב מסוג מאזדה מ.ר. 70-693-50, התפרץ לכביש באופן פתאומי הנתבע 1, אשר נהג ברכב מסוג פולקסווגן מ.ר. 38-265-61 שחנה קודם לכן בסמוך לחנות מכולת שבצד ימין של הרחוב.

רכב התובע נפגע, ונזקיו הוערכו על ידי שמאי, אשר חוות דעתו הוגשה וסומנה ת/1, בסך של 18,266 ₪. הרכב תוקן במוסך "דיזל" והתובע צירף חשבונית להעיד על כך.

התובע עותר לחייב את הנתבע בסכום הנזק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה, ובסך הכל מעמיד תביעתו על סך של 20,000 ₪.

מנגד טוען הנתבע, אשר לא מכחיש את עצם קרות התאונה, כי לא אלה היו נסיבות התרחשותה. לדבריו ביקש לבצע סיבוב פרסה ולשם כך וידא כי הכביש פנוי וכי הוא יכול לבצע את הפנייה בבטחה. מפאת העדר יכולת להשלים את הפנייה בשל מגבלת הרוחב של הכביש, עצר הנתבע את רכבו בנתיב הנסיעה הנגדי על מנת לבצע נסיעה לאחור שתאפשר לו להשלים את הפנייה.

בעודו בעצירה, הגיח לפתע רכב המאזדה שנסע מכיוון נתיב נסיעתו המקורי (טרם הפנייה) וזאת במהירות מסחררת, סטה מנתיב נסיעתו אל עבר נתיב הנסיעה הנגדי שם עמד רכב הפולקסווגן בעצירה מוחלטת, והתנגש ברכב הנתבע כך שחזית רכב התובע פגעה בדופן השמאלית של רכב הנתבע.

הנתבע עותר לחייב את התובע בתשלום ההשתתפות העצמית ששילם בסך של 1,176 ₪ וכן בהפסד הנחת העדר תביעות בסך של 1,661 ₪. כמו כן, מבקש הוא לפסוק לו סך של 3,000 ₪ בגין הפסד הכנסה, עקב שהיית הרכב במוסך משך שבוע ימים לצורכי תיקון והפרשי הצמדה וריבית. בסך הכל מעמיד הנתבע תביעתו שכנגד על סך של 6,472 ₪.

דיון והכרעה

טענות הצדדים לעניין אופן התרחשות התאונה סותרות זו את זו. בעוד שהתובע טוען כי הנתבע התפרץ לכביש בחוסר זהירות, טוען הנתבע כי התובע סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי והתנגש בו שעה שנתבע מצוי בעברו השני של הכביש.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ועיינתי בתמונות הנזק שצורפו מצאתי כי אני מעדיפה את גרסתו של התובע על פני גרסת הנתבע, ואנמק.

תחילה, עדותו של התובע מתיישבת עם אופי הנזקים בכלי הרכב. בשני כלי הרכב עיקר הפגיעה הינו בדופן הרכב בחלק הקדמי ולא בחזית כנטען על ידי הנתבע. בכך יש כדי לתמוך בגרסת התובע כי הנתבע התפרץ לכביש תוך שאינו שם לב לתנועה משמאלו.

מנגד, גרסתו של הנתבע אינה מתיישבת עם העובדות שצוינו.

בחקירתו סיפר הנתבע כי ביקש לבצע סיבוב פרסה. בשל העובדה כי הרכב בו נהג הינו רכב ארוך, לא עלה בידו להשלימה. הנתבע הגיע עם הרכב עד לנתיב הנגדי, לדבריו "עד סוף הנתיב הנגדי" שם נעצר עצירה מוחלטת וביקש לחזור רוורס ואז לדבריו ארעה התאונה.

בנסיבות אלה, נוכח הפגיעות בכלי הרכב הנמשכות אצל התובע לאורך כל הדופן ועד לדלת האחורית, אמור היה רכב התובע להימצא לאחר התאונה על המדרכה בעברו הנגדי של הכביש. טענה כזו לא הושמעה על ידי איש מהצדדים.

בנוסף, לא הוברר מדוע התובע, אשר ביקש לנסוע ישר בכביש, נזקק כביכול לעקיפת הנתבע מצידו השמאלי. זאת, כאשר לכאורה יכול היה לחלוף על פני הנתבע מצד ימין כאשר האחרון מצוי בקצהו של הנתיב הנגדי.

מכל האמור לעיל אני קובעת כי התאונה התרחשה באופן הנטען על ידי התובע וקובעת כי האחריות לתאונה הינה על הנתבע.

פועל יוצא מכך הינו דחיית התביעה שכנגד.

אשר לנזקים –

התובע הגיש חוות דעת שמאית במהלך שמיעת הראיות. השמאי מטעמו לא נחקר.