עמוס ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה להורות על מחיקת התביעה מחמת היעדר עילת תביעה.

2.המדובר בתביעה שהוגשה על ידי ארבעת המשיבים בה עתרו לפצותם בסך של 50,000 ₪ עבור כל אחד מהם בטענה כי המבקשת הפרה את הוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התש"ס- 2000 (להלן: "החוק") בכך שמנעה כניסתם למועדון ה"דראפט בר" (להלן: " המועדון") הנמצא בבאר שבע.

לטענת המשיבים נמנעה כניסתם למועדון בטענה כי אינם תושבי באר שבע.

3.המבקשת בבקשתה למחיקת התובענה טענה כי יש למחוק התובענה בהיעדר עילת תביעה, שכן הוראות סעיף 3 לחוק קובעות מהן העילות לפיהן יחול החוק ועיון בכתב התביעה מלמד כי כתב התביעה אינו מפרט תשתית עובדתית לגבי אף אחת מהעילות המנויות בסעיף 3.

המבקשת הוסיפה וטענה כי על התובע על פי החוק רובץ נטל אחד והוא להראות קיומה לכאורה של אפליה על רקע אחת מהעילות המופיעות בסעיף 3 לחוק ומשלא עמדו משיבים בנטל זה, דין התביעה להידחות.

4.מנגד, טענו המבקשים כי התביעה מבוססת בין היתר על הטענה כי המשיבים הופלו בעילה שאינם מתגוררים בבאר שבע ודי בטעם זה בכדי לדחות הבקשה ואף טענו כי מן הראוי לדון בתביעה לגופה ורק לאחר מכן להכריע בתביעה ולא למוחקה על הסף בטרם התבררה

5.דיון

הוראות סעיף 3 (א) לחוק קובעות כדלקמן:

"מי שעסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, או הורות".

המשיבים בכתב התביעה טענו כי הופלו בטענה שאינם יכולים להיכנס מאחר ואינם תושבי העיר ולטענת המבקשת מאחר וכתב התביעה אינו מפרט תשתית עובדתית בנוגע לעילות בסעיף 3 (א) לחוק, דין התביעה להימחק.

המבקשת צרפה כתמיכה לבקשתה פסיקה ואף צרפה את בר"ע 478/08 גיאת ניהול והשקעות בע"מ נ' ארז מור (פורסם בנבו).

באותו מקרה קבע כבוד השופט זילברטל כי : "על מנת שתצמח עילת תביעה על פי החוק, על התובע להראות כי הפגיעה בו נעשתה בשל השתייכותו לאחת מאותן קבוצות שהוגדרו בחוק".

כלומר, לגישתו המדובר ברשימה סגורה, שאין להוסיף עליה, שכן בדרך זו מושג איזון בין החירות הכלכלית של העוסקים לבין המדיניות החברתית שמטרתה להגן על ערכי השוויון וכבוד האדם.

מנגד, בפסיקה אחרת, אליה הפנה ב"כ המשיבים ננקטת עמדה המרחיבה את העילות על פי חוק וכך נקבע בע"א 198/09 ניסים סרור נ' חברת רזידינט מיוזיק בע"מ (פורסם בנבו) שם קבע כבוד השופט יצחק כהן " אינני מקבל את קביעתו של בית משפט קמא לפיה מדובר ברשימה סגורה, כוונת המחוקק היתה למנוע כל סוג של הפלייה... ולהקנות לכלל האוכלוסיה הזדמנויות שוות בהנאה ממוצרים, משירותים וממקומות המיועדים לציבור הרחב".

המדובר בשתי הלכות מנחות בפסיקה והינני כשלעצמי סבורה שלא בהכרח מדובר ברשימה סגורה, שכן מטרת החוק היתה ליתן הזדמנות שווה לכלל האוכלוסיה והגנה מפני הפליה אפשרית ויש לבחון כל מקרה בו עולה הטענה לנסיבותיו הספציפיות.

עם זאת והגם שסבורני כי יכול ותקום עילת תביעה כאשר מדובר באפליה על רקע מקום מגורים, אין אלו פני הדברים במקרה דנן ואנמק.

המשיבים בכתב התביעה טענו כי כניסתם סורבה מאחר ואינם תושבי העיר, אלא שהם טענו כי הסבירו לסלקטורית בכניסה, כי הם תושבי העיר וחרף האמור סרבה זו להכניסם למועדון, אך המשיבים לא מצאו מקום לפרט בכתב התביעה מהות הסירוב וטעמו לאחר הסברם כי הם תושבי המקום. לפיכך, אף מעיון בכתב התביעה ניתן ללמוד כי כניסתם לא סורבה מטעם זה.

לא זו אף זו, בסעיף 8 לכתב התביעה טענו המשיבים כי נאלצו לעזוב את המקום בבושת פנים מבלי שהבינו מהי סיבת הסירוב ואף מטענה זו מצאתי כי סיבת הסירוב לא היתה אי היותם תושבי באר שבע ובמיוחד כאשר הוכח שמידע זה בדבר היותם תושבי העיר, הובא לידיעת הסלקטורית.

יכול וסיבת הסירוב היתה מטעם אחר, אשר יש בו בכדי חהקים עילת תביעה על פי החוק, אלא שהמבקשים לא טענו לענין זה. אשר על כן והואיל והטענה היחידה של המשיבים בכתב התביעה המקימה עילת תביעה היא כי סורבה כניסתם על רקע מקום מגוריהם וטענה זו נסתרה כבר בכתב התביעה ולא מצאתי כי קיימת עילה נוספת בכתב התביעה המקימה עילת תביעה בהתאם להוראות סעיף 3 (א) לחוק ובהיעדר כל טענה אחרת המקימה עילת תביעה לפיה הופלו בכניסה למועדון, דין התביעה להימחק על הסף וכך הינני מורה.