עמדי נ' פורת ואח'

החלטה

1.לפי בקשת הנתבעים 3-2 (להלן: "הנתבעים"), לסילוק התביעה כנגדם על הסף מחמת העדר עילה או העדר יריבות.

המדובר בתביעה שהגיש התובעת כנגד נתבעת 1 (להלן: "החברה") וכנגד הנתבעים בטענה, כי הזמינו שירותי הסעדה, ארוחות בוקר צהריים וערב, ולא שילמו תמורתם.

2.הנתבעים טוענים כי הם עבדו בחברה וכי לא הזמינו ארוחות מהתובעת באופן אישי, אלא רק ביצעו את בקשת הממונים עליהם בחברה. הנתבעים אף הפנו לחשבוניות המס שלא נרשמו על שמם.

3.התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי מאחר שלא נחתמו הזמנה או מסמך בכתב,אלא ההזמנה בוצעה בעל פה, או באמצעות תכתובת דואר אלקטרוני מול הנתבעים, הייתה רשאית לתבוע את הנתבעים על מנת ששאלת החבות של כל אחד מהם תתברר וביה"מ יכריע מי התחייב לתשלום.

דיון והכרעה:

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים שוכנעתי כי בשלב זה יש לדחות את הבקשה,אם כי כפי שיפורט להלן,טוב תעשה התובעת אם תשקול עמידתה על התביעה כנגד הנתבעים,שכן ככל שהתביעה תידחה,תחויב בהוצאות משמעותיות.

בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של דחייה או מחיקת תביעה על הסף הוא סעד דרסטי ואין להיעתר לו, אלא אם ברור לבית המשפט מלכתחילה ומעל לכל ספק, וזאת, רק מעיון בכתבי הטענות ונסחפים הנלווים שאין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה.

כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו הנמוך ביותר, שהתביעה תתקבל, ולו באופן חלקי, אין להיעתר לבקשה לסילוק התביעה.

ראו ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד לו(2) 151: "המדובר בסעד מאד מרחיק לכת שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו בפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים בהם ברור, לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו. דחיה של תביעה על הסף תעשה רק כאשר בית המשפט משוכנע שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחת היה דינו - להדחות (ע"א 716/75 בר אור נ' בר אור, פ"ד ל(2) 253)... יתרה מזו, כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף" וראו ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671.

וראו א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, בעמ' 171.

"בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים שבהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו את הסעד המבוקש. בית המשפט — בבואו לשקול אפשרות זו — ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. כלל הוא כי מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולוא קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. מושכלות ראשונים הם כי אין להכריע בגורל תביעה בעודה באיבה, אלא אם כן ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל"

5.בענייננו, בכתב התביעה נטען כי הנתבעים, יחד עם החברה, הזמינו ארוחות, התחייבו לשלם והפרו את התחייבות זו. במסגרת כתב התביעה העלתה התובעת טענות גם כנגד הנתבעים עצמם ובתגובתה הבהירה כי, לטענתה, יצרו במכוון ערפל ביחס לגורם המזמין.

שאלת זהות המזמין הינה שאלה עובדתית,אשר לא ניתן להכריע בה בשלב מקדמי ובטרם שמיעת ראיות.

6.לא נעלמה מעיני העובדה שעל גבי חשבוניות המס מצוין במפורש שמה של החברה "חברת אוליב", וכן "וילה ויטראג", ואף התכתובת שצורפה לכתב התביעה מופנית לחברה בלבד (מכתב דרישה מיום 21.10.11) . יחד עם זאת ככל שטענת התובעת היא שהנתבעים הם שהזמינו והתחייבו באופן אישי לתשלום ולא רק כנציגי הנתבעת 1,לא ניתן להורות על סילוק התביעה בטרם התבררה הטענה.

7.יחד עם זאת,לאור האמור ביחס לרישום בחשבוניות המס וגם לאור העובדה שהתובעת בתגובתה התייחסה לעירפול ביחס לגורם שהתחייב בתשלום התמורה בעוד שהנתבעת 1 הודתה בסעיפים 4-5 לתשובתה כי ככל שייקבע שקיים חוב, היא זו שאחראית לחוב ולא כפרה בכך שהיא הגורם המזמין,מוצע לתובעת לשקול האם היא עומדת על תביעתה כנגד הנתבעים. מובהר כי בנסיבות,ככל שבסופו של יום,תידחה התביעה כנגד הנתבעים,תחויב התובעת בהוצאות משמעותיות.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

בשלב זה לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד אדר ב תשע"ד, 26 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.