עמבר נ' זהבי

החלטה

לפני בקשה למחיקת התביעה בשל כך שהתובע ממשיך שלא לקיים החלטות בית המשפט שחייבו אותו בתשלום הוצאות.

ביום 4.5.14 ניתנה החלטה בבקשה קודמת שהגיש הנתבע, למחיקת התביעה בשל אי קיום צווים על ידי התובע, שעניינם תשלום הוצאות שנפסקו נגדו בשתי הזדמנויות שונות, האחת ביום 25.11.13, אז נפסק שעל התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 1,500 ₪ בגין אי התייצבות לדיון והשנייה ביום 13.1.14, אז נפסק כי על התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 750 ₪ בגין בקשה לביטול החיוב בהוצאות שיצטרפו להוצאות בגין אי התייצבות, סה"כ 2,250 ₪.

הנתבע טען בבקשה הקודמת כי התובע ממאן לקיים את ההחלטות ואילו התובע טען כי ביצוע תשלום ההוצאות לא היה תנאי לצורך ניהול התובענה וכי היה מדובר בניסיון לניצול ציני של טעות שנעשתה בתום לב ובשגגה על ידי מזכירתו של ב"כ התובע. לפיכך ביקש התובע לדחות את הבקשה הקודמת למחיקת התביעה בשל אי קיום צווים בדבר תשלום הוצאות.

בהחלטה מיום 4.5.14 קבעתי כי לא היה די בנסיבות כדי להורות על מחיקת התביעה על אף התנהגות התובע, והוריתי לו לשלם את ההוצאות האמורות תוך 14 ימים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן ההחלטות ועד למועד התשלום בפועל.

מתברר כי בכך לא די לתובע. ביום 21.5.14 הוגשה בקשה נוספת על ידי הנתבע, בה נטען כי בעקבות ההחלטה מיום 4.5.14, לפיה היה על המשיב לשלם את ההוצאות עד יום 18.5.14, שלח ב"כ הנתבע לב"כ התובע דרישת תשלום ביום 5.5.14, אליה צירף את ההחלטה מיום 4.5.14, וביום 11.5.14 וידא טלפונית עם מזכירתו של ב"כ התובע כי היא קיבלה את המכתב ואת ההחלטה. חרף זאת, לא שולם הסכום, והתובע אף לא פנה בבקשה לדחות את מועד התשלום.

הנתבע טוען כי התובע עושה בהחלטות בית המשפט כרצונו ומזלזל בנתבע ובבית המשפט בכוונה תחילה. לטענתו, ניתנו לתובע הזדמנויות רבות מספור לתקן את מחדליו ולנהל את ההליך כראוי, ללא הועיל. לטענתו, התנהלות התובע עולה כדי התעמרות בנתבע.

לפיכך טוען הנתבע כי אין מנוס אלא למחוק את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, מדובר בתביעה בגין הוצאת לשון הרע מוכחת וברורה שעה שהנתבע שלח הודעת דואר אלקטרוני לנמענים הקשורים לתחום טיסני המזל"טים הסילוניים לפיה התובע אינו משלם דרך קבע למתקשרים איתו את שמגיע להם.

כן לטענתו, אין לבית המשפט סמכות למחוק את התביעה בשל אי תשלום ההוצאות על ידי התובע, וזכותו של הנתבע מתמצית בפנייה להוצאה לפועל.

בנוסף טוען התובע: "היעלה על הדעת שאדם יוכל להוציא את דיבת חברו רעה, ולאחר מכן לתרץ תירוצי סרק חסרי כל בסיס, ולבסוף אף לדרוש הוצאות ומראש, על כך??!!".

התובע מוסיף וטוען כי המשך ניהול ההליכים לא הותנה בתשלום ההוצאות.

לפיכך טוען התובע כי מדובר בבקשת סרק, שיש לדחותה.

בתשובה לתגובה לבקשה טוען הנתבע כי אין מקום להידרש בבקשה זו לתובענה לגופה וכי אין קשר בין תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו של התובע לבין תוצאתה של התובענה. לטענתו, לא מכחיש התובע כי הוא מפר בריש גלי את החלטת בית המשפט.

אינני מקבלת את טענת התובע לפיה אין לבית המשפט סמכות למחוק את התביעה וכל שיכול הנתבע לעשות הוא לפנות להוצאה לפועל לשם ביצוע ההחלטה שחייבה את התובע לשלם לנתבע הוצאות. לבית המשפט סמכות טבועה למחוק, לאחר אזהרה מתאימה, תביעתו של תובע שאינו מקיים את הוראות בית המשפט. דומה כי התובע הבין שלא כראוי את ההחלטה הקודמת אשר דחתה את הבקשה למחיקת התביעה וקבעה מועד נוסף שעד אליו היה עליו לשלם את ההוצאות.

מעיון בתיק וההליכים שהתנהלו בו עד עתה עולה כי התובע מקיים את החלטות בית המשפט רק לאחר שכלו כל הקיצים, ולאחר החלטות חוזרות ונשנות בעקבות בקשות שהמבקש נאלץ להגיש חדשות לבקרים. כך, בין היתר הפר התובע החלטה לגלות מסמכים ולהשיב לשאלון, לא הגיש תצהיר עדות ראשית למרות שהמועד לעשות כן חלף, ולמרות שלא הוגשה מטעמו בקשה להארכת המועד לעשות כן ועוד. כפי שפורט לעיל, גם את ההחלטות אשר דחו בקשה למחיקת התביעה בשל מחדלי התובע וחייבו אותו לשלם בגין כך הוצאות, לא קיים התובע. דומה כי גישת בית המשפט לפיה אין למהר ולתת סעד של מחיקת תביעה שכן ניתן לפסוק הוצאות כסעד שחומרתו פחותה, עומדת למצות עצמה בתיק זה.

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

התובע ישלם תוך 14 ימים את ההוצאות שנפסקו על פי החלטתי מיום 4.5.14 (לרבות הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום), וכן הוצאות בקשה זו בסך 3,000 ₪.

במידה וסכומים אלה לא ישולמו במועד ובמלואם, תימחק התביעה והתובע יחויב בהוצאות בגין התביעה.

נקבעת תזכורת פנימית לקבלת הודעת הצדדים כי סכומי ההוצאות שולמו, ולחילופין, למחיקת התביעה, ליום 18.6.14.