פסק דין
1.תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע (אופנוע) כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 26.3.09 (להלן: "התאונה"). הסכום הנתבע עומד על סך 16,460 ₪ והוא כולל את הנזק שנגרם לרכב על פי חוות דעת שמאי, שכ"ט השמאי, "נסיעות והוצאות".
2.לטענת התובע, רכבו, אופנוע ימאהה (להלן: "האופנוע"), נסע בנתיב הימני הצמוד למדרכה ברחוב בן גוריון ברמת גן. רכב הנתבע מס' 1, מונית (להלן: "המונית"), שנסע בנתיב השמאלי סטה בפתאומיות ימינה על מנת לאסוף נוסע שעמד בצד הדרך וסימן לו לעצור, ותוך כדי כך פגע באופנוע וגרם לו נזקים כבדים כעולה מחוות דעת השמאי.
3.הנתבעים לעומת זאת, טוענים, כי המונית לא היתה מעורבת בתאונה, לא פגעה באופנוע ולא גרמה לנזקים הנטענים. התובע, כך נטען, ככל הנראה איבד שליטה על האופנוע, החליק ופגע ברכב חונה וזאת ללא כל מגע בין המונית לבין האופנוע.
בבית המשפט, הוסיף הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") וטען, כי הכביש היה רטוב וכי "יכול להיות שנהג האופנוע נבהל" מהסטייה של המונית ימינה וחזרתה למסלול נסיעתה.
4.בדיון שהתקיים בפניי, העידו התובע מר אורי מזרחי (עמבר), מי שנהג באופנוע בזמן התאונה, עד מטעמו מר מנחם מנדל עקשטיין (להלן: "העד") וכן הנתבע.
5.לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם, ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח בפניי, בחנתי את העדויות ושקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה ולקבוע כי האחריות לתאונה רובצת (בחלקה הארי) על הנתבע.
6.במחלוקת לעניין אופן התרחשות התאונה, הנני מעדיף את גרסתם של התובע והעד על פני זו של הנתבע. עדותם הותירה עליי רושם חיובי ואמין ושוכנעתי כי היא משקפת נאמנה את ההתרחשויות עובר לתאונה.
עדותו של התובע היתה אחידה לאורך כל הדרך והגרסה שמסר בתצהיר לא נסתרה או הופרכה בחקירתו הנגדית, נהפוך הוא, העדות היתה עקבית וללא כל סתירות. עדותו של התובע קיבלה חיזוק ע"י העד שגרסתו עלתה בקנה אחד עם התיאור שמסר התובע.
בעניין זה התרשמתי שמדובר בעד אובייקטיבי שאין לו כל עניין בתוצאות המשפט ואשר הבחין בתאונה בעת התרחשותה.
7.מעדותם של התובע והעד עולה, כי התאונה אירעה בשל סטיית המונית לנתיב נסיעת האופנוע ופגיעה בו. פגיעה זו של המונית באופנוע גרמה לתאונה, משכך האחריות להתרחשותה רובצת לפתחו של הנתבע.
8.גרסתו של הנתבע, לעומת זאת, ובשים לב להתרשמותי, אינה מקובלת עלי. טענותיו של הנתבע בדבר מהירות נסיעה גבוהה של האופנוע ו/או איבוד שליטה בשל הכביש הרטוב, הן טענות בעלמא שלא היה להן כל ביסוס.
אני דוחה אפוא את טענת הנתבע כי לא היה כל מגע בין המונית לאופנוע.
9.זאת ועוד, הנתבע בעדותו בפניי קושר את עצמו ומודה בנהיגה רשלנית מצידו בכך שנסע בין שני הנתיבים; "אני נסעתי על שני נתיבים, באמצע". הוא גם מודה כי לא הבחין באופנוע שלטענתו היה מאחוריו; "הסתכלתי במראה ולא היה". גם בכך יש כדי להעיד על חוסר זהירות מצידו של הנתבע.
10.יש לקבוע, אפוא, כי רכב הנתבע, המונית, סטה לנתיב נסיעתו של האופנוע ופגע בו. בנסיבות אלה, האחריות לאירוע התאונה רובצת על הנתבע. עם זאת, לא ראיתי לפטור את התובע לחלוטין מאחריות ויש להשית עליו אשם תורם בשיעור 25%.
התובע לא הכחיש כי חנו מכוניות בצד ימין של הכביש, הוא גם מאשר כי המונית נסעה משמאלו, לידו. ניתן היה לצפות, כי התובע ינהג ביתר זהירות ויצפה את סטיית המונית שנסעה קרוב אליו. משכך, לתובע רשלנות תורמת שמוערכת על ידי כאמור לעיל.
11.אשר לנזק, התובע צירף חוות דעת שמאי לפיה הנזק לאופנוע הינו 12,674.30 ₪ לפני מע"מ. כן נתבע שכ"ט השמאי בסך 1,522 ₪, תוך שצורפה חשבונית מתאימה וכן נסיעות והוצאות.
לעומת ראיות אלה, הנתבעים לא הביאו כל ראיה כנגד חוות הדעת ולא סתרו את הערכת השמאי. משכך, יש לקבל ראיות התובע ולקבוע נזקיו על פיהן.
12.עם זאת, בשתי סוגיות בעניין הנזק יש לדחות את דרישתו של התובע; האחת, לעניין "הנסיעות והוצאות", סכומים שלא הוכחו בפועל ולא הובאה לגביהם כל ראיה. השנייה, לעניין המע"מ שנכלל בחוות דעת השמאי מאחר ולא הוצגה חשבונית תיקון של האופנוע והתובע אף מודה כי תיקנו "שלא דרך חברת הביטוח". משמע, שייתכן ועלויות התיקון היו נמוכות מההערכה. בהעדר כל ראיה סותרת, יש לקבל את הערכת השמאי, זאת כאמור ללא המע"מ.
יש להעמיד את הנזקים המוכחים, אפוא, על סך 14,196 ₪.