עמאש נ' המועצה המקומית ג'סר א זרקא

פסק דין

התביעה הוגשה לתשלום סך של 106,476 ₪.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה.

העובדות וטענות הצדדים:

התובע הינו הבעלים של מבנה בשטח 236 מ"ר הממוקם בגוש 10400 חלקה 32 המצוי בכפר ג'סר אלזרקא.

התובע חתם ביום 1.9.04 על הסכם שכירות עם הנתבעת להשכרת המבנה לצורך הפעלתו כגן ילדים טיפולי, בתמורה לתשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 4,000 ₪, וזאת לתקופה עד 30.8.06, עם אופציה להארכת החוזה עד 30.8.07, וזאת בתנאי כי תישלח על כך הודעה לתובע לא יאוחר מ- 45 יום לפני תום תקופת השכירות. בחוזה התחייבה השוכרת כי תחזיר את המושכר בתום תקופת השכירות כשהוא במצב טוב ותקין (להלן:"תקופת השכירות הראשונה") (חוזה השכירות צורף לכתב התביעה וסומן א').

התובע טוען כי בתום תקופת השכירות הנתבעת המשיכה להחזיק במושכר מבלי לפנותו וזאת עד 31.12.06. ובגין תקופה זו הוא דורש כי הנתבעת תשלם לו דמי שכירות אשר לא שילמה בסך של 16,000 ₪ (עבור ארבעה חודשים).

ביום 1.1.07 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות חדש והנתבעת שכרה מהתובע שטח קטן יותר באותו מבנה (שטח של- 136 מ"ר) לתקופה עד 31.12.08 (המבנה שימש הפעם כמרכז לנערות במצוקה), על פי ההסכם דמי השכירות עמדו על סך של 3,082 ₪ לחודש (להלן:"תקופת השכירות השניה")(הסכם השכירות צורף לכתב ההגנה וסומן א').

התובע טוען כי בתום תקופת השכירות השנייה הנתבעת לא פינתה את המושכר וזאת בניגוד למוסכם, והנכס פונה רק ביום 20.4.09 ועל כן ועבור התקופה שבין 1.1.09 ועד למועד הפינוי בפועל הנתבעת נדרשת לשלם סך של 11,300 ₪ (3,082 ש"ח * 3.666 חודש).

בנוסף, התובע טען כי בתום תקופת השכירות השניה , נותר חוב בסך של 24,117 ₪ אשר הנתבעת לא שילמה לו (בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת אשר צורפה לכתב התביעה וסומנה נספח ג'), ולאחר משלוח מכתב בעניין זה הנתבעת הודתה במכתב מיום 19.11.09 כי היא נותרה חייבת לו סך של 15,448 ₪ לאחר שקוזז חוב בסך של 8,669 ₪ בגין היטל ביוב ( נספח ה' לכתב ההגנה)

התובע טוען כי הנתבעת, גרמה למושכר נזקים שהם מעבר לשימוש ובלאי סביר ואשר בגינם עליה לפצותו בסכום של 60,000 ₪ ע"פ חוות דעת שמאי שצירף לכתב התביעה וסומנה ד'. לשמאי הוא שילם שכר בסך של 3,728 ₪. התובע טוען כי פנה לנתבעת בעניין זה, הוא קיבל הבטחה כי המושכר ייבדק בידי שמאי מטעמה אך דברי המועצה נשארו בגדר הבטחות בלבד.

הנתבעת טוענת כי ביום 11.7.06 הודיעה לתובע במכתב שנשלח אליו בדואר רשום, כי הסכם השכירות הראשון יסתיים במועד המוסכם ביום 31.8.06, דהיינו שלא תהא הארכה (המכתב צורף לכתב ההגנה וסומן ב'), ובהתאם המושכר פונה במועד כשהוא במצב טוב ותקין.

הנתבעת טוענת כי בתום תקופת השכירות השנייה הוחזר המושכר לתובע ביום 15.2.09, זאת בשל תקופת אי סדר במועצה שהתרחשה על רקע החלפת השלטון המקומי ובגין פעולה זו נשלח מכתב לתובע אשר צורף לכתב ההגנה וסומן ד'. וגם הפעם המושכר הוחזר במצב טוב תקין למעט בלאי הנובע משימוש סביר ויש לדחות טענות התובע בעניין הנזקים.

הנתבעת טוענת כי מכל סכום שייפסק אם ייפסק יש לקזז סך של 55,598.3 ₪ בגין חובות של התובע כלפיה (מיסים ו/או היטלים ו/או אגרות). אולם היא מודה כי נותר חוב בסך של 15,448 ₪ בלבד שהיא מוכנה לשלמו (ע"פ כרטסת הנהלת חשבונות שהגישה בדיון וסומנה נ/1).

הכרעה:

לאחר עיון בכתבי הטענות של הצדדים ושמיעת סיכומיהם בפניי הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי;

אלה חלק מהשיקולים ,שהיו לנגד עיניי בעת ההכרעה,

א. דמי שכירות שלא שולמו

9 עד 12 לשנת 2006:

התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבעת לא פינתה את הנכס במועד ולא הביא כל ראיה שתתמוך בטענתו זו.