עמאש ואח' נ' עמאש ואח'

החלטה

כללי

לפני תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). התובעת, ילידת 1957, נפגעה ביום 13.1.08 בתאונת דרכים עת הרכב בו נסעה, מסוג אוטובוס זעיר פרטי, בעל מס' רישוי 9842960 (ולהלן: "הרכב"), אשר היה במועדים הרלוונטיים בבעלות צד ג' 2 (ולהלן: "ברכאת"), ובו נהג הנתבע 1 (ולהלן: "חאלד") פגע ברכב אחר. יוער, כי ברכאת הוא אחיה של התובעת ואילו חאלד הוא בן דודם. אין חולק כי לרכב הייתה תעודת ביטוח חובה תקפה אצל הנתבעת 2 (ולהלן: "כלל"). למרות זאת טענה כלל, כי השימוש שנעשה במועד התאונה ברכב לא היה מכוסה על ידה. טענתה העיקרית הייתה, כי בעת התאונה נעשה שימוש של הסעת נוסעים בשכר, שימוש אשר אין לו כיסוי בתעודת הביטוח. לפיכך, הוגשה התביעה גם כנגד הנתבעת 3 (ולהלן: "קרנית"), אשר הגישה, מצדה, הודעות לצדדים שלישיים כנגד ברכאת, מתיר השימוש, וכנגד חאלד, המשתמש. גם חאלד הגיש הודעה לצד שלישי כנגד ברכאת. ברכאת הגיש הודעה לצד רביעי כנגד חאלד, כנגד עזרה אגודה שיתופית בע"מ (להלן: "עזרה"), לגביה נטען כי היא מעבידתו של חאלד, וכנגד שני גורמים נוספים – מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), אשר ביטחה בביטוח רכוש הרכב האחר, שהיה מעורב בתאונה, וכן כנגד שוש יהודה ביטוחים (להלן: "שוש ביטוחים"), סוכנות הביטוח של כלל, לגביה נטען, כי לא דאגה לבטח את הרכב ביטוח הכולל הסעה בשכר. בתאריכים 21.2.12 ו – 20.5.12 ניתנו החלטות אשר דוחות על הסף את ההודעות לצדדים רביעיים כנגד מנורה וכנגד שוש ביטוחים. עזרה לא הגישה כתב הגנה בהודעה שנשלחה אליה, למרות שנציג מטעמה, מר דוד עזרה, התייצב לדיון ביום 18.1.12 וביקש ארכה להגשת כתב הגנה. לאחר מכן התברר, כי כנגד עזרה ניתן צו פירוק באותו היום ממש, 18.1.12. בנסיבות אלו, ההליכים כנגדה מעוכבים. נוכח המחלוקת בשאלת החבות פוצל הדיון בתיק לשאלת החבות ושאלת הנזק. החלטה זו עוסקת, אם כן, בנושא החבות. בשאלה זו נשמעו ראיות הצדדים.

לכלל שתי טענות באשר לחבותה. האחת, כי בעת התאונה נעשה ברכב "שימוש למטרות הסעת נוסעים בשכר, בתשלום או בתמורה", שימוש שאינו מכוסה על ידה. השנייה, כי לחאלד לא היה רישיון נהיגה מתאים לרכב בו נהג.

הראיות

נבחן תחילה את המסמכים הרלוונטיים לרכב, לביטוח ולנהג. מרישיון הרכב עולה כי מדובר ברכב המוגדר כ"אוטובוס זעיר פרטי" (M2), שנת ייצור 1996, נפח מנוע 2496, משקל כולל 2820 ק"ג, קבוצה 5, 10 מקומות ישיבה מותרים למעט הנהג. הרישיון היה בתוקף עד יום 9.6.08. בעל הרכב הרשום הוא ברכאת. תעודת הביטוח אצל כלל, על שם ברכאת, הייתה בתוקף עד יום 30.6.08. בתעודת הביטוח נרשם כי מספר הנוסעים המותר הוא 8. השימושים המותרים שנרשמו בתעודת הביטוח (חלק ב') הם אלו: "מטרות חברתיות ופרטיות" ( סעיף 21); "מטרות עסקו או מקצועו של בעל הפוליסה, למעט שימוש כלשהו המופיע ביתר סעיפי חלק ב', אלא אם צויין אחרת במפורש" (סעיף 22); "לשימוש להסעת נוסעים שלא בשכר או בתשלום ולהובלת מטענים לשם עסק בעל הפוליסה או מקצועו, ללא תשלום או תמורה" (סעיף 24); "לשימוש כאוטובוס" (סעיף 28); "לשימוש למטרות הובלת מטענים בשכר, בתשלום או בתמורה" (סעיף 31); "לשימוש לגרירה של כלי רכב ממונע שיצא מכלל פעולה בתנאי שהגרירה אינה בשכר, בתשלום או בתמורה"(סעיף 36). השימוש הנקוב בסעיף 32: "לשימוש למטרות הסעת נוסעים בשכר, בתשלום או בתמורה" – אינו נקוב ברשימת השימושים המותרים. באשר לרישיון הנהיגה של חאלד – הוצג רישיון בדרגה 03: "נהיגת פרטי – מסחרי עד 15 טון" בתוקף משנת 1986. באישור משרד התחבורה נרשם כי רישיון הנהיגה של חאלד חודש בתאריך 21.5.07 לתקופה של 10 שנים לדרגה B, C1.

וליתר הראיות. התובעת ציינה בתצהירה כי בבוקר התאונה נסעה ברכב לעבודתה כפועלת ניקיון. במהלך הנסיעה ארעה התאונה. בחקירתה ציינה כי בחודש התאונה "עבדתי אצל מישהו עזרה, אבל אני לא זוכרת זה היה לפני כ – 6 שנים". ברכב עמה היו "כל הפועלים. חאלד היה נהג. לא שילמנו לחאלד על ההסעה לעבודה, חס וחלילה. אני יודעת שאחרים לא שילמו על ההסעה". היא אישרה כי בשנים 2007 – 2008 החלה לעבוד בניקיון בסמינר הקיבוצים ועבדה עבור חברת ניקיון בשם איי. אס. אס. אשמורת, ממנה קיבלה משכורת. לאחר מכן אשמורת הפסיקה לבצע עבודות ניקיון בסמינר הקיבוצים והיא עברה, עם עובדים אחרים, לחברת עזרה, זאת מראשית 2008. היא נשאלה אם לברכאת הייתה חברה שהייתה מסיעה את העובדים לסמינר הקיבוצים ובחזרה והשיבה: "אני לא יודעת. הייתה טרנזיט שמביאה אותנו. אני לא יודעת אם לברכאת הייתה חברה שמסיעה עובדים, אני יודעת שהרכב שהיה מסיע היה מחזיר אותנו" (עמ' 11). הוצג לתובעת טופס התביעה שלה למוסד לביטוח לאומי שם נרשם: "הייתי נוסעת בתוך רכב הסעות שהסיע אותי לעבודה (לסמינר הקיבוצים) כאשר קרתה לנו תאונת דרכים". בטופס נרשם שם המעביד: "עזרה אגודה שיתופית בע"מ" אך נרשם: "המעביד לא מוכן למלא את הטופס". התובעת אישרה כי היא חתומה על הטופס אך ציינה: "אני לא יודעת מי מילא את הטופס. נכון שכל יום בבוקר הגיע רכב ולקח אותנו לסמינר הקיבוצים ומחזיר אותנו בסוף היום" (עמ' 11). עוד אישרה כי רכב ההסעות היה של אחיה, ברכאת. היא נשאלה לגבי מספר הרכבים שהיו לברכאת אך השיבה כי אינה יודעת. ברכאת "עובד בלקחת פועלים. היו עוד פועלים באוטו חוץ ממני. העבודה שלו היא לקחת פועלים". ברכב "היינו בין 8-10 שעבדו בסמינר. בטרנזיט כולם נסעו לעבוד בסמינר". למרות שהוחלף המעביד "מי שלקח אותי בחברה הראשונה, לקח גם בחברה השניה...היו כל פעם מחליפים נהגים, חאלד היה רק שבוע, בשבוע של התאונה" (עמ' 12). "אני נסעתי בטרנזיט אחת כל הזמן, אותה טרנזיט שקרתה בה התאונה. הטרנזיט של ברכאת, כנראה הוא שלח את הנהגים או מי שעוזר לו" (עמ' 13).

התובעת הופנתה לשיחתה עם חוקר כלל משנת 2008. השיחה הוקלטה והוצג גם תמלול השיחה. בשיחה זו סיפרה כי התאונה ארעה כאשר היא וילדיה היו בדרכם לעבודה סמינר הקיבוצים. ברכב היו שמונה נוסעים. כאשר נשאלה דרך מי עבדה באותו מקום השיבה: "העבודה שייכת לאחי, החאג'...חאג' ברכאת" (עמ' 7 בתמלול). היא הוסיפה וציינה: "אבל אנחנו מתחשבנים איתו...זה נכנס לכל אחד לחשבון שלו לבנק" כאשר התשלום מגיע "ישירות מהמכללה". לעניין אחיה ברכאת ציינה: "רק הרכב שייך לו. אנחנו לא מקבלים משכורת ממנו" ואישרה כי תפקידו היה רק להסיע את העובדים הלוך ושוב. את שכרו של ברכאת שילמה "החברה...המכללה שכרה אותו. אנחנו לא קשורים" (עמ' 8 לתמלול). היא ציינה כי תחילה, למשך שנה לערך, עבדו דרך חברה שנקראת אס.אס. ולאחר מכן, מראשית 2008, עברו לחברת עזרה, כאשר "הקבלן שמסיע אותנו עסק רק בהסעות שלנו, הוא לא קשור אלינו" (עמ' 12 ואילך לתמלול). בחברת אס.אס. הייתה מנהלת אשר נתנה להם הוראות עבודה (עמ' 14 לתמלול). ברכאת הסיע אותם לעבודה הן כאשר עבדו דרך אס. אס. והן כאשר עברו לעבוד דרך עזרה. הם לא נסעו בכל פעם באותו הרכב: "היה לו אוטובוס ויש לו שניים שלושה רכבים, הרכב הפנוי היה מסיע אותנו" (עמ' 15 לתמלול). "היינו נוסעים ברכב שפנוי, זה לא עניינו באיזה רכב יקח אותנו...העיקר שהוא יסיע אותנו ברכב". ברכב שהיה מעורב בתאונה הם נסעו בעבר (עמ' 16 לתמלול).

התובעת התייחסה בעדותה לשיחתה עם החוקר וציינה כי אינה זוכרת את השיחה וכי "אני מספרת מה שאני יודעת..מה שקרה אמרתי, אני אמרתי את מה שקרה". היא ציינה כי היא עבדה ששה ימים בשבוע, כל יום כ - 4-6 שעות. לא היה איסוף נוסעים בדרך אלא "רק אנחנו העובדים יצאנו לעבודה". היא עצמה לא שילמה מעולם על הסעה, לא התבקשה לעשות כן וגם לא ראתה עובד אחר משלם בגין ההסעה למי מהנהגים (עמ' 15).

התובעת ציינה כי אינה יודעת ממי קיבל חאלד תשלום בגין ההסעה: "אני לא יודעת, הוא עובד כמו כולם...הוא בא לקח אותנו בבוקר והיה עוזר גם בניקיון. אני לא יודעת מה הוא מקבל או לא מקבל. גם הוא מקבל כמו אנחנו...היינו 8-10 אנשים באוטו. כולם היו עובדי ניקיון בסמינר אלה שהיו בטרנזיט" (עמ' 16). היא נשאלה אם לברכאת הייתה גם מונית והשיבה כי אינה יודעת (עמ' 16).

חאלד ציין בתצהירו, כי עובר לתאונה ומשנת 1997 עבד כמנהל חשבונות במתנ"ס בג'סר א- זרקא במשרה חלקית. שכרו לא שולם באופן סדיר ולכן חיפש מקורות הכנסה נוספים. החל מיום 1.1.08 החל לעבוד בעבודות ניקיון בחברת עזרה, כאשר במסגרת עבודתו נשלח לסמינר הקיבוצים. ברכאת הציע לו "שבנוסף לעבודת הניקיון, החל מיום 1.1.08 אני אעבוד אצלו גם כנהג באופן כזה שאסיע את עובדי הניקיון אל סמינר הקיבוצים ולאחר סיום עבודתנו שם אסיע אותם בחזרה לביתם בכפר". סוכם על שכר של 1000 ₪ בגין ההסעה, סכום אותו ברכאת היה אמור לשלם לו, בנוסף למשכורת אותה קיבל מעזרה. הוא עבד, אם כן, אצל שלושה מעבידים באותה העת. "במסגרת עבודתי אצל ברכאת, ביום 1.1.08 התחלתי לעבור חפיפה באמצעות נהג אחר שלו, מוחמד עמאש ... והחל מיום 3.1.08 אני הסעתי את העובדים...ביום התאונה מוחמד עמאש היה נוסע ברכב ואני הנהג". חאלד ציין בתצהירו כי ניסה לקבל ממוחמד עמאש תצהיר אך זאת לא עלה בידו. חאלד ציין כי הוא היה מגיע לביתו של ברכאת, מקבל ממנו את הרכב בו היה אמור לבצע את ההסעה באותו היום, אוסף את העובדים האחרים מביתם, מסיע את כולם לסמינר הקיבוצים, בסיום יום העבודה מסיע את כולם חזרה ומחזיר הרכב לברכאת. עוד ציין חאלד בתצהירו כי לברכאת יש "עסק של הסעות עובדי קבלן. כיון שכך יש לו גם צי רכבי מיניבוס ורכבים נוספים שונים המשמשים להסעת עובדים והרכב שבו אני נהגתי בעת התאונה לא היה שונה...מעולם לא גביתי כל שכר מהנוסעים בגין ההסעה, לא ביום התאונה ולא בימים הקודמים לה. אני גם לא גביתי תשלום מאף גורם אחר" הוא עצמו עבד כשכיר של ברכאת. עוד ציין כי באחד הימים ביקש מברכאת "לראות כי לרכב יש רישיון רכב בתוקף וכן ביטוח חובה בתוקף ואלו אכן הוצגו בפני". ברכאת אף אמר לו ש"אין לי מה לדאוג ושהכל בסדר...הנחתי שאדם שיש לו עסק של הסעות וצי של רכבים דואג לכל הביטוחים הנדרשים כפי שהוא דואג לכל יתר ההיבטים של הפעילות של העסק שלו. לא שיערתי לעצמי שתיתכן בעיה כלשהי. אם הייתי חושב או חושד שיש בעיה כלשהי לא הייתי נוהג ואף לא נוסע ברכב".

לתצהירו צירף חאלד תלוש שכר לחודש ינואר 2008 מעזרה, שם נרשם כי החל לעבוד בעזרה מיום 1.1.08. יוער, כי מתלוש השכר עולה, כי לא שולמה לו כל תוספת בגין החזר נסיעות. עוד צירף חאלד דף לוגו של ברכאת, שם נרשם: "עמאש ברכאת, הסעות והובלות לכל חלקי הארץ".

בחקירתו ציין חאלד כי ידע שלברכאת, במשך שנים, יש עסק "של הובלות והסעות וגם ראיתי שהוא מספק עובדים, אדם שאין לו עבודה פונה אליו והוא שולח אותו לעבוד אצלו כנהג, וגם במקומות אחרים". את דף הלוגו של עסקו של ברכאת, שצורף לתצהירו, מצא ברכב: "זה היה ברישיונות שבטרנזיט. זה דף לוגו ולקחתי את זה כדף דוגמא". ברכאת העסיק "רק את הנהג ולא את עובדי הניקיון. הוא נתן שירותי הסעות עם הרכבים שלו". לברכאת היה "צי של רכבים. יש טרנזיט של 15, יש טרנזיט של 10, יש מיניבוס...". הקשר עם ברכאת נוצר לאחר שנקלע לקשיים כלכליים: "פניתי לברכאת, שהוא בן דוד שלי, שיחפש לי מקום עבודה. הוא אמר שיש בשבילי עבודה, אבל קצת מוזרה כיון שאני מנה"ח...הוא הציע עבודת ניקיון פלוס עבודת נהג אצלו. לאסוף את העובדים מבתיהם ולהסיע אותם לסמינר הקיבוצים ובחזרה. ואחרי שאני מפזר אותן מחזיר את האוטו עם המפתחות לברכאת ואם הוא לא שם, אני מחנה ונותן את המפתח לאשתו או לילדיו" (עמ' 29). "ברכאת אמר לי שהוא מכיר את סמינר הקיבוצים ואמר לי שיש עוד אחד נהג לפני, עמאש מוחמד, שהיה עושה מה שהייתי אמור לעשות, לאסוף את הבנות. וזה כאילו חפיפה, ברכאת אמר תיגש למוחמד, שאני מכיר מהכפר, ומוחמד ישב על ידך ויראה לך איפה הבנות גרות. וכך זה היה, ביום הראשון, השני מוחמד נסע איתי...ברכאת היה המעביד שלי לעניין ההסעות ועזרה המעביד שלי לעניין הנקיון, למרות שברכאת עדיין לא שילם לי. על הניקיון קיבלתי מעזרא, יש לי תלוש" גם עבור חברת הניקיון שהעסיקה העובדים לפני עזרה ברכאת בצע את ההסעות עם רכביו (עמ' 30). ביום התאונה מוחמד "היה באוטו...לקחתי אותו לעבודת ניקיון לא אצל עזרא, אלא במקום אחר. מוחמד עבד במקום אחר, בבית חולים השרון בפ"ת. אני הורדתי אותו בסמינר הקיבוצים. אני לא יודע לאן הוא הלך משם. הוא לא נכנס איתנו לנקות בסמינר הקיבוצים". ברכאת "עובד עם כל מיני חברות כ"א", אשר משלמות לו עבור ההסעות. בימים בהם מוחמד עשה עמו חפיפה "היינו מגיעים כולנו לסמינר הקיבוצים ושם הוא פונה למקום העבודה האחר...ברכאת נהג אוטובוס היה מחלק יתר העובדים והיה גם אוסף אותו מסמינר הקיבוצים לכל מיני מקומות ובתי חולים בת"א. הוא לא היה חוזר איתי" (עמ' 31). הוא סיכם עם ברכאת כי עבור ההסעות יקבל 1000 ₪ נטו, במזומן : "אני לא שאלתי אותו אם יוציא לי תלוש או לא" (עמ' 32). בפעמים בהן בצע את ההסעות עד התאונה הצטרף אליו פעם אחת ברכאת: "הוא נהג ואני ישבתי על ידו", הנסיעה הייתה בחזרה מסמינר הקיבוצים. הנסיעה הייתה באותו הרכב בו ארעה התאונה (עמ' 33). לגבי ביטוח להסעה בשכר ציין: "אני אף פעם לא הייתי בעל עסק של הובלות או הסעות וגם לא היה לי אף עסק אחר ואני לא בעל השכלה משפטית ואני לא יודע מה זה. אני יודע כמו כל איש מהיישוב שצריך רישיון וביטוח בתוקף. יום אחד לפני התחלתי את העבודה הראיתי את הרישיון שלי לברכאת וביקשתי ממנו שיראה לי את הרישיון והסתכלתי על הרישיון שהוא בתוקף ויש 10 נוסעים למעט אחת, גם תעודת הביטוח הסתכלתי, הסתכלתי קודם על התוקף". לגבי סעיפי תעודת הביטוח: "אני לא יודע בדיוק מה זה. לא הייתי בעל עסק. לא חשבתי שהולך לקרות משהו ושברכאת שיש לו צי רכבים של הסעות ומה עם אלה שנמצאים בטנדר, רובם משפחה שלו, העדה אחותו, בת אחותו". גם בנו של ברכאת, סלאמה עמאש, היה ברכב ביום התאונה ואף הוא עבד בעבודות הניקיון: "אני לא חשבתי ולא עלה לי על הדעת שהוא יסבך את העניין" (עמ' 34). טענת ברכאת כאילו הוא, חאלד, ביקש להשאיל את הרכב לצורך הסעות, אינה נכונה: "אני לעולם לא ביקשתי ממנו את הטנדר או את הטרנזיט לשימושים פרטיים שלי אלא נתן לי את הטרנזיט שלו במסגרת העבודה אצלו" (עמ' 35). לא הייתה לו תקשורת ישירה עם עזרה: "פניתי לברכאת בתור שהוא מספק עובדים לכל מיני מקומות". ברכאת מצא לו את העבודה ואמר שיקבל שכר מינימום. את ההנחיות לגבי בצוע עבודת הניקיון קיבל ממנהל העבודה של עזרה (עמ' 36), אך ברכאת אמר לו מה יהיה שכרו. ברכאת סגר את תנאי העבודה וגם את ההסעה. הוא אישר כי הרכב המתין בסמינר הקיבוצים במהלך בצוע עבודות הניקיון וכן אישר שהשכר אותו היה אמור לקבל מברכאת עבור ההסעות לא היה תלוי במספר הנוסעים (עמ' 37). הוא בדק את רישיון הרכב, שם נרשם כי מותרת הסעת 10 נוסעים ואת תעודת הביטוח, שם נרשם כי מותרת הסעת 8 נוסעים, שאל את ברכאת "והוא אמר שמה שחשוב זה רישיון הרכב, אם כתוב 10 למעט 1 שזה הנהג, אמר לי שזה בסדר ואין לך מה לדאוג...אם ברכאת נותן לי את הטרנזיט ואני רואה שיש את אחותו וקרובת משפחה, הייתי חושב שהוא יכול לסכן את המשפחה ואותי, אני בן משפחה שלו? אני הנחתי שהכל בסדר. אדם שיש לו עסק ויש לו הובלות ומספק עובדים, לא יעלה על הדעת שמשהו לא בסדר או משהו חריג" (עמ' 38). חאלד נשאל מדוע בכתב ההגנה שהגיש לא רשם כי עבד בניקיון והשיב: "הגעתי לעו"ד...כשאני נמצא בהלם...אני לא הייתי במצב כזה, אף פעם לא עמדתי מול בית משפט עם תאונות ונפגעים, אני אדם פשוט ולא מבין בהסעות...הלכתי לעו"ד וחתמתי ונתתי את הגרסה שלי, אני לא יודע אם אמרתי את הכל או לא" (עמ' 39). הוא אינו יודע פרטים לגבי התשלום מעזרה לברכאת: "אין לי ידיעה. זה בינו לבין חברות כח אדם. אני לא נכנס אליו בתוך כל מיני פרטים, על המע"מ ועל החשבוניות" (עמ' 40). התהליך של הרישום כעובד בעזרה נעשה על ידי ברכאת (עמ' 41). הוא נשאל לגבי מילוי הדלק ברכב ביום התאונה והשיב: "אני מלאתי. אני בא מדליק את האוטו ובא לאסוף את העובדים איך שאני יצאתי מהיישוב ביום התאונה שמתי לב שחסר דלק, אמרתי לברכאת שכנראה הדלק לא יספיק והוא שאל אותי אם יש לי מזומן או כרטיס אשראי, אמרתי לו שיש לי אשראי, כיון שלא רציתי לאחר הסכמתי למלא דרך אשראי והוא אמר שיחזיר לי באותו יום ועד היום לא החזיר לי" (עמ' 43). הוא ציין כי אינו זוכר אם זו הייתה הפעם הראשונה בה מלא דלק אך ברכאת "אף פעם לא שילם לי עבור הדלק...אני זוכר שביום התאונה התקשרתי אליו שחסר דלק והוא עדיין לא החזיר לי...לפני התאונה אני לא זוכר". הוא בדק שמן ומים במהלך השבוע לפני התאונה (עמ' 44). הוא ציין כי אמר שברכאת קיבל תשלום עבור ההסעות "על סמך מה שהוא אמר לי. הוא אמר לי שמשלמים לו עבור ההסעות".

מטעם חאלד העידו עוד שתי עדות. הגב' גרבאן עאקלה ציינה בתצהירה כי ביום התאונה נסעה ברכב. "ביום התאונה ומתחילת אותו החודש... חאלד... היה אוסף אותי בבוקר מביתי בכפר ומסיע אותי ועובדים נוספים לסמינר הקיבוצים לשם ביצוע עבודות ניקיון. בסיום יום העבודה הוא או עובד אחר של עאמש ברכאת היה מחזיר אותי ואת העובדים האחרים לביתנו בכפר. את עבודות הניקיון אני בצעתי במסגרת עבודתי בחברת עזרה...אני לא שילמתי לחאלד כסף עבור הנסיעה...אני לא שילמתי לאיש כסף עבור ההסעות שלי לעבודה בסמינר הקיבוצים". בחקירתה ציינה כי ידעה שמי שעושה את ההסעות הוא ברכאת, כאשר קודם לכן ברכאת עצמו היה נוהג ברכב. בכל פעם ברכאת היה שולח רכב אחר, כאשר "רוב הזמן" ברכאת נהג. "בשבועיים האחרונים היה חאלד...לפני שהגיע חאלד היה מוחמד" (עמ' 18). איש מהנוסעים לא שילם לנהג עבור ההסעה. "חאלד עבד איתנו וגמר לעבוד איתנו ומחזיר אותנו הביתה. כך גם ביום התאונה" (עמ' 19). רוב הזמן ההסעות היו ב"מיניבוס אדום". ביום התאונה וכן מספר ימים לפניה נסעו ברכב לבן, הוא הרכב המעורב בתאונה. היא אישרה כי ברכב הלבן נהג תמיד חאלד. היא אישרה שלברכאת היה קשר עם "בעל הבית" בעבודות הניקיון והיא אינה יודעת מי שילם עבור ההסעות שלהם (עמ' 20). היא נשאלה מי "סידר" לה את העבודה הזו והשיבה: "הייתי עובדת אצל מישהו אחר, גיסו של ברכאת והכירו לי את ברכאת, סיימתי לעבוד אצל גיסו של ברכאת ואחרי זה התחלתי לעבוד עם ברכאת. ברכאת היה אחראי עלי...היה לוקח אותנו מהבית ומחזיר אותנו הביתה. ואת המשכורת היינו לוקחים מהחברה. ברכאת היה אחראי רק על ההסעה". בסמינר הייתה מנהלת אחראית מטעם חברת הניקיון וברכאת לא היה אחראי על עבודות הניקיון (עמ' 21). "הוא רק היה אחראי לקחת ולהחזיר אותנו" (עמ' 22).

הגב' גרבאן נעימה ציינה דברים דומים בתצהירה לאלו שנרשמו בתצהירה של הגב' גרבאן עאקלה. בחקירתה ציינה כי "הייתי עובדת עם ברכאת. ברכאת היה לוקח אותי לעבודה ומחזיר אותי הביתה. זה היה התפקיד שלו". מי ששילם לה תמורת עבודתה הייתה חברת הניקיון. היא אינה זוכרת מי היו הנהגים שנהגו ברכב ההסעות: "אני זוכרת רק טרנזיט שלקח אותנו...צבע לבן...את חאלד אני כן זוכרת" (עמ' 23). "רק פעם אחת חאלד לקח אותנו. לפני כן ברכאת לקח אותנו... חאלד היה רק ביום התאונה" (עמ' 24). את העבודה "סידר" לה ברכאת: "אני רציתי לעבוד והוא נתן לי לעבוד...ברכאת גם סידר את העבודה לשאר הפועלות" (עמ' 24). "אני יודעת שהוא אחראי, לא יודעת על מה", אך הוא לא נתן לה הוראות בעבודת הניקיון אלא היה מנהל אחר. אם הרגישה לא טוב ולא יכולה הייתה להגיע לעבודה הודיעה לברכאת. היא לא שילמה מעולם על הנסיעה. היא הייתה חדשה בעבודה, עבדה רק כחודש, "בחודש הזה חאלד לא עבד בניקיון". היא זוכרת רק טרנזיט לבנה ולא רכב אדום (עמ' 25). בחודש בו עבדה "ברכאת היה מסיע אותנו. רק ביום התאונה חאלד הסיע אותנו" (עמ' 26).

ברכאת ציין בתצהירו כי "לפני קרות התאונה חאלד פנה אלי וביקש שאני אשאיל לו את הרכב להסעת בני משפחה וחברים ואני הסכמתי. בשום שלב חאלד לא אמר לי שהשימוש ברכב הינו לצרכי הסעה בשכר ואני לא ידעתי על כך. בניגוד לטענתו של חאלד, חאלד לא הועסק אצלי ואני לא הייתי המעסיק ו/או המעביד של חאלד ולא שילמתי ו/או הצעתי לו שכר כלשהו. ידוע לי כי הנוסעים ברכב, כולל הנהג חאלד, היו במועד התאונה עובדי ניקיון אצל עזרה. מתלוש השכר היחידי שצירף חאלד לתצהירו עולה כי הועסק בכל העת אצל עזרה...הן לפני התאונה והן אחריה ובמסגרת העסקתו אצל עזרה ביצע חאלד הסעה של עובדי הניקיון של עזרה. ידוע לי כי בבוקר התאונה, כשחאלד לקח ממני את הרכב, הוא מילא דלק ושמן ברכב על חשבונו. אני עובד כנהג מונית בחברת מוניות "טקסי המרכז בע"מ". בניגוד לטענת חאלד, הרכב בו נהג חאלד בתאונה לא שימש להסעות. לאחר התאונה, כשהתברר לחאלד שחברת הביטוח טוענת שאין כיסוי ביטוחי נדרש, הוא הודה בפני כי ההסעה בוצעה במסגרת העסקתו אצל עזרה ועזרה היא ששלחה אותו לבצע את ההסעה של עובדיה. עקב כך, מספר ימים לאחר התאונה התקיימה פגישה משותפת בה השתתפו חאלד, אני ומנהלה של עזרה, שאת שמו אני לא זוכר, במהלכה הודתה עזרה בכך שהיא שלחה את חאלד לבצע את הסעת עובדיו וחאלד אמר שלא עשה את זה בשכר...כטענה חילופית...בבואי לעשות ביטוח לרכב אצל סוכנת הביטוח "שוש ביטוחים" מטעם חברת הביטוח כלל, לא נאמר לי שיש הגבלות כלשהן וביקשתי מפורשות כי הפוליסה תכלול כיסוי ביטוחי גם לשימוש "נסיעה בשכר" במידה ויהיה צורך בכך".

בחקירתו ציין, כי במועד התאונה היו לו שלושה רכבים: "אוטובוס, מיניבוס והרכב הזה, הטרנזיט. זה נקרא טרנזיט, משתמשים בזה בבית כמו פרייבט. מי שצריך לוקח אותו. אחרי התאונה נהיה לי עסק של מוניות, בשנת 2008 חודש יוני או יולי קניתי מונית. לפני התאונה היה לי עסק של הסעות. אני מספק עובדים לכל מיני מקומות. אם מישהו מבקש שאעשה לו נסיעה לים המלח לא אוכל. ההסעות שלי היו אך ורק הסעת עובדים למקומות עבודה. הייתי דואג להסעת עובדים שלי". מבין נוסעי הרכב שנסעו לעבוד עבור עזרה "לחלק מהעובדים סידרתי את העבודה". הוא אישר כי בנו היה ברכב בעת התאונה. חאלד התקשר אליו לאחר התאונה (עמ' 46). "אני יצאתי מהכפר, התאונה הייתה לפני, אחי, פרחאן, עלה לאוטובוס שלי עם 50 נוסעים ואני ירדתי מהאוטובוס לבקר את חאלד. אני באתי לתאונה בדיוק כשקרתה התאונה...זה היה 3-4 ק"מ מהכפר. אני הגעתי לפני כוחות ההצלה". לאחר מכן נודע לו שחאלד מלא דלק. חאלד לא התקשר אליו לפני שמלא דלק: "הוא נסע למקום העבודה, הוא מלא הרבה פעמים דלק. באותו יום ידעתי שחאלד מלא דלק. יכול להיות שבפעמים קודמות הוא מלא ברכב הזה. אף פעם לא החזרתי לו כסף. אף פעם לא נתתי לחאלד כסף. הדלק היה על חשבונו, כך גם אני נוסע לעבודה, על חשבוני...היה לנו עסק משפחתי, לא של הסעות, אני התפקיד שלי היה לסדר מקום לעובדי ניקיון...השתמשתי ברכבים להסיע עובדים, אבל לא הרכב הזה. אחי פרחאן היה כל הזמן עם הרכב הזה בחנות, אחי היה משתמש בו להביא דברים לחנות ומחנה את הרכב ליד החנות" (עמ' 47). לשאלה מדוע רצה לבטח את הרכב ביטוח הכולל הסעה בשכר השיב: "רציתי לבטח בשכר כי אני בן אדם שיש לו הסעות. יש עובדי ניקיון שאני לוקח אותם. אנחנו לא בודקים כל דבר ולא עומדים על כל נקודה...צריך לעשות ביטוח בהתאם, כלומר זה כולל הכל...אמרתי תעשי לי ביטוח של הכל...ביטוח כללי. ידעתי שאם אני עושה הסעה לעובדים, אין ביטוח שם, רק אחרי זה ידעתי" (עמ' 48). לגבי עזרה ציין כי "לא היה לי שום הסכם עם עזרה ולא עבדתי אצלם כמסיע. כשבן אדם התקשר אלי מעזרה...לאחר שהבנות פיטרו אותן מאשמורת, יש מישהי בסמינר מזכויות אדם שקישר את הבנות עם עזרה, ומישהו מעזרה התקשר אלי" (עמ' 49). "אני חושב שחאלד לקח להם את העובדים, עבד שם כפועל ניקיון ועל הדרך לקח את העובדים, אולי 5-6 עובדים, לקח אותם איתו, תדלק את האוטו ונסע איתם והיה אמור להחזיר לי את האוטו, וזה אחותי, וזה בן דוד שלי". כאשר נשאל מדוע לא הזמין מישהו מעזרה על מנת שיחזק גרסתו השיב: "עוה"ד שלי פנה לעזרה ואמרו שהתפרקה. אני לא מכיר את הבן אדם שדברתי אתו. לא ניסיתי לאתר את האדם הספציפי, וגם לא מישהו אחר מעזרה".

הוא נשאל אם דיווח לרשויות על עסקו ואם התקשר עם חברות כח אדם והשיב בחיוב. הוא נשאל מדוע לא המציא המסמכים והשיב: "לא ביקשו. זה לא היה רלוונטי. אני יכול להגיש" (עמ' 50). הוא אישר כי היה "מעין מתווך". העובדים אשר עבדו בעבודות הניקיון חלקם היו, לטענתו, עובדים שלו: "יש לי עובדים רשומים בעסק לשנת 2008, בכל התקופה שקדמה לתאונה גם כן היו לי עובדים...ביום התאונה היו עובדים, היו לי בערך 80 עובדים שחלק מהם הסעתי באוטובוס וחלק במיניבוס". העובדים לא דווחו לרשויות: "הם עבדו בחברות הניקיון. ככה אנחנו קוראים לזה בכפר, עובדים" (עמ' 51). הוא הכחיש כי חברות הניקיון משלמות לו עבור ההסעות: "כל חברת כ"א שרוצה ממני את שירות ההסעות, שאני אדאג שהעובד יהיה במקום, הם משלמים לי סכום כסף כולל לפי עובד. לא לפי הסעה. אני מספק את העובדים. יכול עובד לנסוע ברכבת". לאחר מכן אישר התשלום שקיבל מחברות כח האדם היה גם עבור הסעה וגם עבור הספקת עובדים: "הייתי מבקש סכום מסוים, נותנים לי עשינו עסקה. הסכום כלל הכל. סכום גלובלי לפי עובד, כולל הסעה וכולל הספקת העובד... מגיש חשבונית לאדם שמבקש הספקת עובדים ומקבל כסף, גם עבור העובד וגם עבור ההסעה". הוא לא הציג חשבוניות לגבי הספקת העובדים וגם לא דוחות שנתיים כי "אף אחד לא ביקש" (עמ' 52). הוא יכול להציג פירוט של כל חברות כח אדם וניקיון אשר עבורן בצע הסעות בשנים 2005-2008 אך לא עשה כן כי לא התבקש. את אחיו לא זימן לעדות כי "לא ראיתי שזה רלוונטי". הוא אישר כי ההתחשבנות עם חברות הניקיון בוצעה פעם בחודש. הוא נשאל אם ידע שבנו עבד אצל עזרה והשיב: "אולי באותו יום, או יומיים לפני זה, הבן שלי עבד אצל עזרה...הוא יצא ב – 5 בבוקר, אני לא זוכר במדויק אם הוא עבד בעזרה ביום התאונה...כולם עבדו באשמורת ועבדו בערב. הבן שלי עבד בעבודות מזדמנות. הבן שלי סטודנט, יכול להיות שעבד. יכול להיות שעבד באשמורת. זה נכון שידעתי יום יומיים לפני התאונה שהוא הולך לעבוד בעזרה" (עמ' 53). הוא לא ידע שכיסוי להסעה בשכר מכפיל את הפרמיה. חברות הניקיון היו משלמות לו כך: "חלק היה משלם אחרי 10 ימים, חלק אחרי 30 ,45, או 60 יום, תלוי בהסכם. חשבונית אני מוציא לבן אדם והוא מוציא לי שיק". את השיקים הפקיד בחשבון העסק בבנק (עמ' 54). עסקו היה, לטענתו, הספקת עובדי ניקיון למקומות עבודה: "אני הייתי יוצר קשר עם חברות הניקיון. את החברה מעניין שהעובד יגיע בבוקר ויבצע את העבודה. החברות היו משלמות לי עמלה פר עובד. אפילו שיגיע במטוס בבוקר...גלובלי פר עובד קיבלתי". במקרה של עובד שלא יכול היה להגיע: "יש שפונים אלי ויש שפונים לחברה, עובד שרוצה חופש אני צריך לדאוג למישהו אחר במקומו. יש כרטיס עובד בחברה, אבל כשאני מביא מישהו אני דואג שיוחלף בחופש. לא הייתה חשבונית נפרדת בגין הסעה" (עמ' 55). הוא אישר כי התיר לחאלד לנהוג באותו היום וידע לאן הוא נוסע.

בתצהיר התשובות לשאלון, עליו חתם ברכאת בשנת 2010, הוא אישר כי ביום הארוע היה בבעלותו עסק להסעות, כי מדובר בעסק פרטי אשר הוקם בשנת 2005 וכי מדובר בעסק של שירותי הסעות וניקיון. עוד ציין כי בעסק אין עובדים. לשאלות לגבי הסכמים עם חברות ניקיון השיב "לא רלוונטי". עוד יש לציין כי בבקשתו לפטור מאגרה צירף ברכאת תדפיס חשבונו בבנק מרכנתיל, כאשר מדובר בחשבון המתנהל על שם "עמאש ברכאת – הסעות והובלות".