עמאר נ' מועצה הקומית עתלית ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לשנות מהחלטתי משניתנה ביום 21.5.2010, בגדרה מיניתי מומחה מטעם בית המשפט, לשם בדיקת התובעת וקביעת נכותה, ככל שנותרה, כתוצאה מן התאונה מושא התביעה. באותה החלטה קבעתי כי שכרו של המומחה יוטל על הצדדים בחלקים שווים.

2.מאז החלטתי הנ"ל חלפו להם כחודשיים ימים עד אשר הגישה התובעת בקשתה להטיל על הנתבעת את מלוא שכרו של המומחה. בבקשתה, טוענת התובעת כי מצבה הכלכלי קשה וכי היא משתכרת בין 1,400 ₪ עד 2,000 ₪ לחודש, ומקבלת מן המוסד לביטוח לאומי קצבה בסך 2,300 ₪. לטענת התובעת, בעלה נכה המקבל קצבה בסך 1,353 ₪. עוד הוסיפה התובעת וטענה, כי היא ובעלה ניהלו בעבר עסק כושל ונאלצו לפרוע חובות שצברו כתוצאה מכך ואף למכור את דירתם.

3.עוד טענה התובעת כי בִיתה, בת 29 ובעלה מתגוררים אף הם בֵביתה של התובעת. כן מפנה התובעת למסמכים רפואיים המוכיחים את מצבה הרפואי, שנובע, בין היתר, מן התאונה מושא התביעה.

4.הנתבעות מתנגדות בתוקף לבקשה והן מבקשות לברר את שאלת האחריות לתאונה, מאחר, ולטענתן, בהתאם לראיות שבאמתחתן התאונה לא קרתה בנסיבות המתוארות בכתב התביעה.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראוי היה כי טענות התובעת תטענה בטרם ניתנה החלטתי מיום 23.5.2010 מייד לאחר שהודיע בית המשפט כי הוא שוקל למנות מומחה מטעמו. יצויין כי בישיבה שהתקיימה ביום 21.4.2010 הודיעה התובעת כי היא מסכימה למינוי מומחה מטעם בית המשפט אולם בהודעה מיום 13.5.2010 הודיעה היא, כי היא חוזרת בה מהסכמתה למינוי מומחה מטעם בית המשפט , כל זאת מבלי שתעלה כל טענה מהסוג שמועלה כיום בבקשה. התנהלותה זו של התובעת, גרמה לכך שלמרות שחלפו כחמישה חודשים מהיום שבו מונה המומחה מטעם בית המשפט, טרם נבדקה התובעת על ידו.

6.בנוסף, הכלל הוא שאף על החלטות ביניים חל עקרון סופיות הדיון. הכלל הוא, שאין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על החלטותיו. חריג לעניין זה מצאנו בכל הנוגע לעיון חוזר בהחלטות ביניים, לפיו, החלטה שכזו אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה אם התברר לבית המשפט כי הנסיבות השתנו באופן קיצוני (ראו: ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין פ"ד יט(1) 655; ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב פ"ד כח(2) 228; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי פ"ד כב(1) 525) ובמקרים נדירים ניתן לדון מחדש בהחלטה כאשר מתבררת היא כמוטעית (ע"א 37/68 הנ"ל).

7.כאמור, מבוקש, כי אשנה החלטה שניתנה כחודשיים לפני הגשת הבקשה מבלי שהובא בפניי כל שינוי נסיבות המצדיק שינוי ההחלטה; ודי בכך כדי להצדיק דחיית הבקשה.

8.למעלה מן הצורך אוסיף כי אף אם היו מובאות בפניי טענות התובעת לגבי מצבה הכלכלי בטרם קיבלתי החלטתי מיום 23.5.2010, לא היה הדבר משנה מהחלטתי. כאמור, בפי הנתבעות טענה לגבי נסיבות אירוע התאונה, והן חולקות בתוקף על אחריותן לפצות את התובעת. בנוסף, נראה, כי מצבה הכלכלי של התובעת אינו כפי שמוצג על-ידה, שכן במהלך הדיון העידה התובעת כי בבעלות בעלה "עסק קטן" שלא הוזכר כלל בבקשתה. בנוסף, עיון בדפי חשבון הבנק מעלה, כי קיימות מספר הפקדות במזומן לחשבון, שלא זכו לכל הסבר. דפי חשבון אלה אינם מוכיחים כי מצבה הכלכלי של התובעת הוא כה קשה עד כי לא תוכל היא לשלם את מחצית שכרו של המומחה, שכן התובעת משלמת ל-"הוט" תשלום חודשי העולה על 400 ₪ והיא משתמשת בכרטיס אשראי. בנוסף, התובעת הגישה בקשה לפטור אותה מתשלום אגרה ובקשתה נדחתה (ראו החלטת כבוד השופט שרעבי מיום 21.7.08) ולאחר מכן היא המציאה חוות דעת מטעמה. לפיכך, אין בפניי תשתית עובדתית ממנה אוכל להסיק כי אין ביכולת התובעת לממן את מחצית שכרו של המומחה מטעם בית המשפט.

9.לאור האמור לעיל הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז חשון תשע"א, 25 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: