עמאד נ' איצקוביץ' ואח'

פסק דין

בסיום הדיון בתביעה ושמיעת טענות הצדדים, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק ביניהם את הדין על דרך הפשרה על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט .

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים,התרשמתי מהם ובחנתי את הראיות , בשים לב למוקדי הנזק, כיווני הפגיעה, תנאי המקום, ויתר נסיבות התאונה , ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את המחלוקות ביניהם , יש לציין את העובדות שלהלן

א- הנתבעת הועמדה לדין תעבורתי בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בעבירות של גרימת תאונה בה נפגע אדם בניגוד לתקנה 21 (ב)(2) , וכן עבירה של כניסה לצומת לא פנוי עבירה על תקנה 65 לתקנות התעוברה .

הנתבעת שהיתה מיוצגת ע,י עו"ד הודתה בעבירות שיוחסו לה, הורשה והוטל עליה קנס.

ב- ההנגה של הנתבעים במשפט מתייחסת לקיומה של רשלנות תורמת מצד התובע .

החלטתי לדחות את הטענה בדבר רשלנות תורמת , ואלה נימוקי

1- מדובר בכביש בו נסע התובע , ובו שני נתיבי נסיעה ,אחד לכל כיוון , הוא נהג בנתיב שלו .

2- מול הנתבעת מוצב תמרור ב-36 המחייבה במתן זכות קדימה .

3- שני כלי הרכב התקדמו לעבר הצומת ,

4- שני כלי הרכב התנגשו פינה קדמית ימנית של רכב התובע עם פינה קדמית שמאלית ברכב הנתבעת

5- על פי תוואי הנסיעה של התובע שנסע בנתיב היחיד בכיוונו , מותר להניח – על פי ידע ככלי של בית המשפט באשר לרוחב הנתיב הסטנדרטי בארץ, כי התובע נסע במרחק של כ מחצית המטר משפת הכביש . הקו הדמיוני של המשך שפת הכביש מימין לתובע , הוא הקו המחבר בין שני הכבישים, נמצא כמחצית מטר מימינו , ובאותה עת הוא מהווה את סוף הכביש מכיוון נסיעת הנתבעת ותחילת הכביש בו נסע התובע .

6 המסקנה היא כי נקודת המפגש בין שני כלי הרכב היתה כמחצית המטר לתוך הצומת מכיוון נסיעת הנתבעת

7- גם אם אתחשב בהפרשי המהירויות , עדיין אני מגיע למסקנה כי רכב התובע נכנס לצומת, בקו הדמיוני המחבר בין קטע הכביש בכיוון שלו ושטח הצומת, לפני הנתבעת .

8- שדה הראיה של שני הנהגים מכיוון הנסיעה שלהם אל מרכזהצומת פתוח .ובאותה מידה שהתובע יכול היה לראות את הנתבעת , היא יכלנה לראות אותו .

9- התובע נסוע על הכביש הראשי , זכות הקדימה , גם נוכח קיומו של התמרורו היא שלו .

10 בהתקרב התובע אל הצומת, היא היה קרוב אל תחילה חצית הצומת מהכוון שלו, יותר מאשר הנתבעת אל קו תחילת הצומת מן הכיוון שלה .

כאשר התובע היה במרחק מהצומת השווה למרחק בלימה מהיוון שלו, עדיין לא היתה הנתבעת בטווח מהצומת המחייב את התובע לסיק שאין בדעתה לעצור ולתת לו זכות קדימה .

11- הסכנה מבחינתו של התובע מתחילה להיות מוחשית, כאשר הנתבעת נמצאת לפני כניסה לצומת במרחק כזה ונוהגת במהירות כזו שניתן להבחין מהתנהגותה שאינה מתכוונת לעצור .

12- כאשר נוצר מצב כזה , שני כלי הרכב היו במרחק מנקודת ההתנגשות , שהתאונה מבחינת התובע היתה בלתי נמנעת .