עמ"ת 9870-08-16 מדינת ישראל נ' עמארנה(עציר), מ"ת-50042-07-16

1.לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט אמיר סלאמה), מיום 3.8.16, לפיה דחה בימ"ש קמא את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו והורה על שחרורו בתנאים, שהם: התייצבות לכל הדיונים, הפקדת סך של 12,000 ₪, חתימת ערב על ערבות בסך 10,000 ₪ להבטחת התייצבות המשיב לדיונים.

2.כתב האישום שהוגש לבימ"ש קמא, בתיק 5004-04-16, נגד המשיב ואחר, בשם מואמן עמארנה, שהוא דודו של המשיב (להלן: "מואמן"), מייחס למשיב עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק - עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 והחזקת סכין למטרה לא כשרה - עבירה לפי סעיף 186(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 23.7.16 בשעה 12:30 לערך, שהו המשיב ומואמן בישראל, ביער מייסר הנמצא בסמוך לערערה, מבלי שיש בידיהם אישורי כניסה לישראל או אישור תעסוקה בה כדין. בנסיבות אלה, החזיק המשיב ברשותו סכין יפנית בעלת יכולת להתקבע, מבלי שיש ביכולתו להוכיח כי החזיקה למטרה כשרה וכן בשני קָטֵרִים.

3.אקדים את המאוחר ואומר, כי המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, בהתייחס לעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, אך הוא חולק על קיומן של ראיות לכאורה, בנוגע לעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה. המשיב אינו חולק על כך שהחזיק סכין, אך טוען שהחזיק בה לצורך עבודתו בגבס ובצבע ולכן מדובר בהחזקתה למטרה כשרה.

עוד אומר, כבר כאן, כי על אף שהמשיב לא הגיש ערר מטעמו (גם לא ערר נגדי), על החלטת בימ"ש קמא לפיה קיימות ראיות לכאורה, לעבירה של החזקת סכין, הסכים ב"כ העוררת, ברוב הגינותו, כי ב"כ המשיב יטען בערר זה גם טענותיו לעניין קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לעבירה של החזקת סכין וכי ההחלטה שתינתן בערר תתייחס גם לכך.

עיקרי החלטת בימ"ש קמא:

4.בימ"ש קמא קבע, בהחלטתו, כי חומר הראיות "מכיל פוטנציאל של הרשעה בעבירה של החזקת סכין" ופירט נימוקיו לכך. כן ציין, שממזכר שנכתב על ידי השוטר עזיז סאבא (מסמך ל"ג בתיק החקירה) עולה שמדובר בסכין מתקבעת וכי גם עיון בתמונות הסכין, מלמד כי, לכאורה, מדובר בסכין מתקבעת.

עם זאת קבע בימ"ש קמא, כי טענותיו של המשיב בנוגע למטרת החזקת הסכין "יכולות להעלות לו הגנה אפשרית מפני העבירה, והדברים צריכים להתברר בהליך העיקרי".

לעניין עילת המעצר של הימלטות מאימת הדין, קבע בימ"ש קמא, כי בשל היות המשיב תושב שטחים קיים חשש אינהרנטי להימלטות מאימת הדין, אולם אין ראיות לחשש קונקרטי.