עמ"ת 8189-11-14 קול(עציר) נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום, בתיק מ"ת 4297-10-14, מיום 3.11.14 (כב' השופטת ג' שפירא), לפיה הורה בית המשפט הנכבד על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום הכולל חמישה אישומים: באישום הראשון מיוחסת לעורר עבירה של איומים בכך שאיים על המתלוננת, שהיא אשתו שלאחר שאמרה לו שברצונה להתגרש ממנו, אמר לה: "אין גט אצלי אני אראה לך רק גיהינום"; באישום השני נטען, כי העורר עבר עבירה של איומים ותקיפת בת זוג, בכך שבעת שחיפש מאפרה ולא מצא, שאל את המתלוננת היכן היא. המתלוננת הצביעה על מקום המאפרה ואז השליך העורר לעבר המתלוננת סיגריה בוערת ואמר לה: "מהיום והלאה אם תגעי במאפרה אני קוצץ לך את הידיים שלך. מהיום אני מכבה את הסיגריות ככה"; באישום השלישי נטען, כי העורר עבר עבירת איומים, בכך שהמתלוננת ביקשה להצטרף אליו לנסיעתו לחו"ל אך העורר אמר לה כי לא תוכל לבוא ואז אמרה לו בהומור כי תוציא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ. העורר השיב לה: "ביום שתעזי לעשות את זה, את תמצאי את עצמך בגבעת שאול" המתלוננת אמרה לעורר שיש משטרה, והוא השיב לה: "גם משטרה לא תעזור לך"; באישום הרביעי נטען, כי העורר תקף את המתלוננת וגרם נזק במזיד לרכושה, בכך שלאחר שהמתלוננת הדיחה כוסות בדירתם והניחה אותן במתקן ייבוש, היא הותירה את דלתות הארון פתוחות. העורר שאל את המתלוננת מדוע הארון פתוח וסגר את הדלתות. לאחר שהעורר מצא שוב את הדלתות פתוחות, לקח העורר את המתקן שעליו עמדו הכוסות וזרק אותן. הכוסות שהיו על המתקן התנפצו ופגעו במתלוננת שעמדה בסמוך; באישום החמישי נטען, כי העורר איים על אחיה של המתלוננת, בכך שיצר קשר טלפוני עמו ואמר לו: "אחותך נקראת מעכשיו גרושה ולא יודעת מזה, כדאי שנגמור את זה יפה ושתחתום על הניירות שאני מכין, ואם לא זה לא ייגמר טוב". האח שאל את העורר מה יעשה, והעורר השיב לו: "תיזהר יא בן זונה, לא כדאי לך להתעסק איתי, אני אשים לך מטען באוטו, אזרוק לך רימון לבית".

3.בדיון שהתקיים ביום 2.10.14 קבע בית המשפט, כי לאחר שעיין בחומר החקירה המוכר לו גם מהארכות מעצר קודמות בעניינו של העורר, יש בחומר החקירה די ראיות לצורך שלב זה של הארכת המעצר. עוד קבע בית המשפט כי המעשים המיוחסים לעורר מקימים עילת מסוכנות וכי חרף העובדה שהאלימות שהופעלה היא מינורית, האיומים הם ממשיים, לרבות איומים על החיים. בית המשפט ציין כי לעורר אין עבר פלילי רלבנטי, אולם עלה כי לעורר רקע של שימוש בסמים. בא כוח העורר טען בפני בית המשפט, כי העורר החל בגמילה לפני כחמישה חודשים. מהודעת המתלוננת במשטרה עלה, כי הגמילה החלה לפני כחודשיים. עוד הפנה בית המשפט לעובדה, כי מעדות ילדות בני הזוג עולה תמונה, העורר מטיל אימה בבית בהתנהגותו. כמו כן, עלה שהמתלוננת והילדים עזבו את הבית והם שוהים במקלט לנשים מוכות. בית המשפט קבע עוד, כי מהתיק עולה שלעורר רקע פסיכיאטרי. לפיכך סבר בית המשפט, כי נוכח המסוכנות הנשקפת מהעורר והרקע ממנו היא נובעת, אין מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר בשלב זה מבלי שזו תיבחן על ידי שירות המבחן. לפיכך הורה בית המשפט כי העורר ייעצר עד למתן החלטה אחרת וכי שירות המבחן יערוך תסקיר מעצר.

4.ביום 14.10.14 הגיש העורר ערר על החלטה זו של בית משפט השלום וטען, כי היה מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר וזאת עד לקבלת תסקיר שירות המבחן. העורר טען, כי במידה שנשקפת ממנו מסוכנות הרי היא מופנית כלפי המתלוננת בלבד ולפיכך ניתן לאיין מסוכנות זו כבר עתה, במידה שתוצע חלופת מעצר הולמת. בהקשר זה הפנה העורר לפסיקה של בית המשפט העליון.

5.ביום 19.10.14 התקיים דיון בערר זה בפני כב' השופטת ש' רנר בבית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"ת 20764-10-14). בא כוח העורר העלה טענות שונות כנגד התנהלות משטרת ישראל וטען כי מדובר בעורר נעדר עבר פלילי וזה לו מעצרו הראשון בחייו. עוד טען, כי המעשים המיוחסים לעורר הם במדרג הנמוך של העבירות בין בני זוג וכי אין מדובר כלל בעבירות תקיפה. עוד חזר והדגיש בא כוח העורר, כי מסוכנות העורר היא אך ורק כלפי המתלוננת.

6.בית המשפט המחוזי בהחלטתו קבע, כי דין הערר להידחות ובית המשפט סבר כי האיומים המיוחסים לעורר בפגיעה במתלוננת ובאחיה הם בעלי תוכן חמור, וזאת בשניים מהאישומים כפי שפורט לעיל. בית המשפט סבר עוד, כי מדובר בהתנהגות של אובדן שליטה והדגיש כי לעורר רקע פסיכיאטרי ורקע של שימוש בסמים, וככל לא ברור, כפי שטוענת באת כוח המשיבה, אם יש קשר בין השימוש בסמים או לרקע הפסיכיאטרי לבין התנהלות העורר. בית המשפט המחוזי סבר אפוא, כי ראוי היה לבקש את הערכת הגורם המקצועי באשר למידת המסוכנות הנשקפת מהעורר והאם חלופת מעצר כזו או אחרת תוכל להפיג מסוכנות זו. העורר הגיש ערר על החלטה זו של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון (בש"פ 6970/14). בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 21.10.14 (כב' השופט ח' מלצר) קבע, כי אינו רואה מקום להיעתר לבקשה, ולו מן הטעם שמועד הדיון בבית משפט השלום קרוב ואין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר בטרם יוגש התסקיר.

7.ביום 26.10.14 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר ביחס לעורר, בו התייחס לנסיבותיו האישיות של העורר. בין היתר ציין שירות המבחן, כי בעבר הוגש כנגד העורר כתב אישום בגין החזקה ושימוש בסם לצריכה עצמית. העורר התקשה לשתף את שירות המבחן בעניין זה ושירות המבחן העריך כי העורר מתקשה לשתף בקשייו ומציג תמונה חיובית של חייו. שירות המבחן ציין כי המתלוננת עם ילדי בני הזוג הופנתה למקלט לנשים מוכות לפני מספר שבועות, שם היא שוהה. עוד פרט שירות המבחן את דברי המתלוננת בשיחות טלפוניות שנערכו עמה, מהן עלה בין היתר כי לטענת המתלוננת העורר נוקט כלפיה וכלפי הילדים בדרך אובססיבית וקיימת אלימות כלכלית משמעותית בגינה חששה המתלוננת להתגרש ולהיוותר חסרת כל. בחודשים האחרונים קיים שימוש מאסיבי בסם מסוג קנאביס וחלה הסלמה בהתנהגותו האלימה של העורר. עוד התייחס שירות המבחן לדוח סיכום אשפוז מבית החולים "כפר שאול", ממנו עולה שהעורר היה מאושפז שם מיום 31.5.14 עד ליום 8.6.14. הודגש כי העורר לא מסר מידע זה לשירות המבחן. שירות המבחן סבור כי בני המשפחה טשטשו עובדה זו וטענו כי הוא אושפז בהחלטתם ושוחרר ללא ממצאים קליניים. לעומת זאת מעיון בדוח האשפוז, כפי שכתב שירות המבחן, עולה שהעורר אושפז בהוראה "במצב מאני ופסיכוטי חריף על רקע סטרסורים בחייו ושימוש בקנאביס במשך כשנה ועד כחודש לפני אשפוזו". בעת שחרורו הומלץ על טיפול תרופתי והמשך טיפול ומעקב במרפאת בריאות הנפש. שירות המבחן התרשם כי העורר ומשפחתו מתקשים להתחבר לצדדים פוגעניים ובעייתיים בהתנהלות העורר.

8.שירות המבחן העריך כי קיים סיכון גבוה מאוד להישנות התנהגות פוגענית מצד העורר, כאשר ניכר שהעורר מתקשה להכיר בצדדים פוגעניים באישיותו ונוטה לתאר את מהלך חייו באופן חיובי, ללא יכולת לבחון את מצבו ההתמכרותי והנפשי כאחד.