עמ"ת 61858-03-15 מדינת ישראל נ' מ'(עציר)

בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בחדרה (כבוד השופטת תדמור-זמיר) במ"ת 40382-03-15 מיום 29.3.2015 במסגרתה הורה בית המשפט קמא על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 19.3.2015 בו נטען כי ביום 15.3.2015 תקף את אשתו, המתלוננת, בכך שתפס בראשה, הטיח אותו בקיר מספר פעמים וסטר בפניה – כאשר עקב כך נגרמה לה חבלה בדמות אדמומית בפניה. בהמשך אותו אירוע, כך בכתב האישום, איים המשיב על המתלוננת באומרו לה: "אם תלכי למשטרה אני אירה על המשפחה שלך", ולאחר מכן, הטיח את הטלפון הסלולרי שלה על הקיר ושבר אותו. עוד נטען בכתב האישום כי כשלושה חודשים עובר לאירוע הנ"ל, בתאריך 6.12.2014, תקף המשיב את המתלוננת בביתם באמצעות מקל של מטאטא והיכה אותה בכל חלקי גופה עד שהמקל נשבר, תוך שהדבר מסב לה פגיעות בפנים, ליד עין ימין ובאמות הידיים. בנוסף, נטען בכתב האישום כי בחג הקורבן בשנת 2013, בהיותה של המתלוננת בחודש התשיעי להריונה, המשיב תקף אותה בכך שהשליך לעברה כיסא, אשר פגע בה וגרם לדימום מאפה.

2. עקב האמור מיוחסות למשיב עבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג (3 עבירות).

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

4. בהחלטה נשוא הערר, קבעה כבוד השופטת קמא כי קיימות ראיות לכאורה, כי קיימת עילת מעצר וכי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בית, הכוללת יציאה לעבודה.

5. בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון, טענת העוררת כי אין בחלופה כדי לאיין את המסוכנות ואת החשש משיבוש מהלכי חקירה, ולמצער – כי מן הראוי היה להיעזר בתסקיר של שירות המבחן טרם שחרור בנסיבות.

6. המשיב סומך ידו על החלטת בית המשפט קמא ומבקש לדחות את הערר.

7. טענות הצדדים פורטו בטוב טעם במסמכים, בבהמ"ש קמא ובפניי ולא מצאתי טעם לחזור ולפרטן, על מנת שלא להאריך יתר על המידה.

8. שקלתי את טענות הצדדים ואף עיינתי בתיק החקירה שהושאר לעיוני לבקשתי.