עמ"ת 61638-09-16 ויספיש(עציר) נ' מדינת ישראל

ההליך לפני בית משפט השלום

1. ערר הוגש על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט א' דהאן) מיום 15.9.16, בה קבע כי קיימות ראיות לכאורה, כי קיימת עילת מעצר וכי לא ניתן לקבל חלופה בנסיבות העניין, ולפיכך הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2. נגד העורר (הנאשם 1 בכתב האישום) ושניים אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות קשירת קשר לפשע ולעוון, התקהלות אסורה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה, תקיפת עובד ציבור, איומים, פגיעה בפרטיות, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

3. על פי כתב האישום, הנאשמים משתייכים למגזר החרדי ומתנגדים לגיוס בני ישיבות לצבא. המתלונן, רב העיר קריית גת, הוא חבר בבית הדין של חסידות חב"ד, אשר אישר הסכם עם הצבא שעניינו גיוס תלמידי ישיבות של חב"ד לצה"ל. נטען כי, על רקע ההסכם, קשרו הנאשמים ואחרים, להיכנס לביתו של המתלונן כדי להעליבו ולהטיל עליו אימה. לשם כך, נסעו הקושרים במיניבוס מבית שמש לקריית גת, לאחר שהצטיידו בשופרות, ובכמות גדולה של כרוזים בהם נטען כי המתלונן "מוכר נשמות ישראל עבור בצע כסף באמתלא של מציל".

4. נטען עוד בכתב האישום כי הקושרים נקשו על דלת ביתו של המתלונן, וכאשר זה פתח דרשו לדבר עמו. המתלונן סירב וביקשם לילך מביתו. אז, הדפו הקושרים את המתלונן בכוח, נכנסו לביתו, השתוללו, תקעו בשופרות, זרקו כרוזים בבית, צעקו לעבר המתלונן שהוא גנב, עוכר ישראל, בושה למשפחתו ולרבי מלובביץ' שהוא מוכר נשמות תמורת 600 ₪, מעביר ילדים על דתם, מוציא אותם ל"שמד" ועוד. תוך שהקושרים ממשיכים בהשתוללות האמורה, אשת המתלונן (המתלוננת) אמרה למתלונן להיכנס לאחד החדרים שלא ייפגע, דרשה מהפולשים לעזוב וניסתה לסגור את דלת הכניסה. נטען כי העורר דחף בכוח את דלת הכניסה על גופה של המתלוננת ואמר לה שהמתלונן מוכר נשמות תמורת 600 ₪.

5. על פי כתב האישום, בהמשך, הזעיקה המתלוננת את המשטרה, תוך שהקושרים ממשיכים לקרוא קריאות גנאי, בדירה, ולאחר מכן בחדר המדרגות, בחצר הבית וברחובה של עיר. לאחר שהתפזרו, חזרו הנאשמים לאזור הבית, כאשר המשטרה כבר הגיעה למקום. השוטר עופר דרש מהעורר להזדהות אך הוא סרב. השוטר הודיע לו שהוא "מעוכב" ובקשו להתלוות אליו לתחנה, אך העורר סירב. השוטר הודיעו שהוא עצור וביקשו להתלוות, והעורר סרב. לאחר מכן אזק השוטר את העורר והובילו למעצר. תהליך דומה עברו גם שני הנאשמים האחרים. העורר ואחד הנאשמים האחרים סרבו להזדהות גם בתחנת המשטרה וגם בבית המשפט בעת הדיון בהארכת מעצרם.

6. עוד נטען בכתב האישום כי בעקבות האירוע חשה המתלוננת ברע וטופלה במרפאת חירום.

7. שני הנאשמים האחרים שוחררו בשלב החקירה למעצר בית מלא, לאחר מספר ימי מעצר. ערר שהגישה המדינה על השחרור נדחה בבית משפט זה, על ידי כב' השופט א' משניות (עמ"י 26402-09-16). בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים ולהארכת תנאי השחרור שנקבעו לשני הנאשמים האחרים. בבקשה נטען לקיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר, בהן סכנה לציבור בכלל ולמתלוננים בפרט; חשש לשיבוש מהלכי משפט, על ידי איום על עדים ונוכח ההתנהלות המאיימת של הנאשמים כלפי המתלוננים; וכן נטען לחשש להמלטות מאימת הדין נוכח אי התייצבות של הנאשמים להליכים קודמים בבתי משפט אחרים (עד כדי הוצאת צווי הבאה וצווי מעצר). לעניין העורר צוין כי, מעבר לאי התייצבותו להליכים קודמים וקיומם של צווי הבאה בעניינו, ההליכים הקודמים הם בגין עבירות דומות וכוללים גם אישומים בהפרת הוראה חוקית אשר התבטאה בהפרה של תנאי שחרור.

8. הסנגור לא ביקש דחייה ללמוד את החומר והתנגד להארכת המעצר ביום בו הוגש כתב האישום. הסנגור גם לא ביקש ללמוד את חומר הראיות הנוגע לתיקי המב"ד. בהתנגדות לבקשת המעצר לא נטענו טענות ישירות לעניין הראיות לכאורה. אולם, נטען בדיון כי כתב האישום כולל שגיאות משפטיות, הנובעות מאי הבנת המצב העובדתי. כן נטען לקיומו של פגם, בכך שבניגוד להוראת בית המשפט, לא נלקח העורר לבתי המשפט האחרים בהם אמור היה להתייצב. כן נטען לאפליה ביחס לשני הנאשמים האחרים.