עמ"ת 61008-08-16 קנדיל(עציר) נ' מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' הש' ע' מורנו) מיום 18.8.16, בה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים בעניינו.

רקע

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1951; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(ז) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); ניסיון התפרצות למגורים לבצע עבירה, לפי סעיף 406(ב) יחד עם סעיף 25 לחוק; פריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה בצוותא חדא, לפי סעיף 407(ב) יחד עם סעיף 29(א) לחוק; החזקת כלי פריצה לרכב בצוותא חדא, לפי סעיף 413ז יחד עם סעיף 29 לחוק; נהיגה פוחזת של רכב, לפי סעיף 273 לחוק; תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק; נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

כתב האישום מונה שלושה אירועים מרכזיים. הראשון, פריצה לבית באלעד. השני, פריצה לבית בחולון. השלישי, ניסיון הימלטות, תקיפת שוטר ועבירות נוספות על פי דיני התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, עובר ליום 25.5.16, קשר העורר קשר עם אחרים כדי לבצע מספר התפרצויות לדירות ולבצע גניבה. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הצטיידו העורר ואחרים במכשירי טלפון מבצעיים, בכובעים, במשקפי שמש, בתיק מטפסי הרים וברכב גנוב מסוג שברולט "אורלנדו" שאליו הוצמדה לוחית רישוי מזויפת (להלן: "הרכב"). ביום 25.516, ניסו העורר ואחרים לפרוץ לבית באלעד. עוד באותו היום, התפרצו העורר ואחרים לבית בחולון. הם פירקו את מצלמות מערכת האזעקה, רוקנו את תכולת החדרים ונטלו רכוש מסוגים שונים. לאחר מכן, שבו לרכב והחלו בנסיעה לכיוון מחסום "רנתיס" שם חבר אליהם רכב נוסף. בסמוך לכך, נצמדו ניידות משטרה לרכב וקראו לעורר – שנהג ברכב באותה עת, לעצור. העורר החל לנסוע במהירות לכיוון המחסום. ניידת משטרה חסמה את נתיבו והעורר סובב את הרכב, עקף רכבים בצורה מסוכנת וכמעט והתנגש בניידות שרדפו אחריו. אז הבחין העורר בפקק תנועה לפניו אשר מנע את המשך נסיעתו, הסתובב שוב לכיוון המחסום ובעוד ששוטר סימן לו לעצור, הגביר את מהירות נסיעתו עד שנעצר בשול הדרך על ידי דוקרנים. העורר יצא מהרכב ופתח במנוסה לעבר גדר המערכת לכיוון כפר רנתיס, אז נתפס על ידי שוטר תוך ששניהם נפלו על הקרקע. העורר ניסה לקום ולברוח, בעט בשוטר והמשיך להשתולל עד שנאזק. בכליו של העורר נתפסו מכשיר טלפון סלולארי ות.ז. עם תמונתו ופרטיו של אחר. באותו הזמן, המשיכו שני האחרים (נאשמים 2 ו-3), במנוסה לכיוון הכפר רנתיס תוך השלכת כובע וכפפות, עד שנתפסו.

בחיפוש שנערך ברכב, נתפס תרמיל אדום ובו מספרי ברזל גדולים, שני לומים, פטיש גדול, שלושה מברגים, פלייר ג'בקה ומספרי מתכת קטנים, המהווים, כנטען, כלי פריצה לרכב ולמבנים.

בדיון שהתקיים לפני בית המשפט קמא ביום 13.6.16, ביקש הסנגור לשלוח את העורר ואת הנאשם 2 להתרשמות שירות המבחן, תוך הצהרה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. בית המשפט קמא (כב' הש' א' נוריאלי), הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, מבלי להזדקק לתסקיר בעניינו. זאת, לנוכח ההסכמה לקיומן של ראיות לכאורה, העובדה כי מדובר בשוהה בלתי חוקי בעל עבר פלילי הכולל מאסר על תנאי בר הפעלה, עבירות הרכוש שבוצעו בצוותא, האלימות כלפי השוטרים וניסיון הבריחה.

הסנגור ערר על החלטה זו ובדיון שנערך בערר הוחלט לאפשר לעורר להעלות את טיעוניו בנוגע לראיות לכאורה.

ביום 18.8.16 התקיים דיון לפני בית המשפט קמא, נבחן חומר החקירה בתיק ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, נקבע כי יש ראיות לכאורה הקושרות את העורר לביצוע העבירות המיוחסות לו. הובהר כי טענות העורר במישור הראייתי, הועלו רק לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי במסגרת ערר שהגיש הנאשם 3, בגדרו נקבע כי קיימת חולשה ראייתית בעניינו. יחד עם זאת, איתר בית המשפט קמא הבדלים בין השניים, לאור העובדה הלכאורית כי הנאשם 3 לא נתפס במקום האירוע אלא רק לאחר מרדף שניהל שוטר לתוך הכפר רנתיס. לעומת זאת, העורר נתפס לאור יום, בסמוך לרכב מיד לאחר שיצא ממנו ובמרחק של חצי מטר. בית המשפט קמא התבסס, בין היתר, על דו"ח הפעולה של השוטר מר סביצ'ין, ממנו עולה כי הוא תפס את העורר לאחר מאבק אלים, בסמוך לרכב העורר זוהה על ידי השוטר מר סביצ'ין, על ידי השוטרת הגב' לוגסי אשר שמרה עליו ועל ידי השוטר מר חדד, כפי העולה מדו"ח פעולה מטעמו. בנוסף, העורר צולם בתחת המשטרה על ידי השוטר מר קבסו, כשהוא לבוש בחולצה לבנה מכופתרת ובחזקתו נתפס טלפון שאיכוניו מלמדים על הימצאותו באלעד ובחולון ביום התרחשות האירועים המתוארים בכתב האישום.

על פי כל אלו, קבע בית המשפט קמא כי קיים הרף הראייתי הנדרש לשם מעצרו של העורר, תוך שהוסיף והפנה לשתיקותיו בחקירותיו המחזקות את מערך הראיות הקיים.

טענות הצדדים

העורר טוען, כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לשיטתו, עוצמת הראיות בעניינו אינה שונה מזו של הנאשם 3, אשר שוחרר בתנאים מגבילים ואין להחיל דין שונה כלפיו. העורר הדגיש כי הקשר בין הנאשם 3 לרכב, מבוסס כל כולו על דו"ח פעולה של השוטר מר אדרי, כפי שגם הקשר בין העורר לאותו רכב מבוסס על דו"ח פעולה של השוטר מר סביצ'ין. עוד טוען הסנגור, כי הנאשם 3 בחר בזכות השתיקה, כפי בחירתו של העורר וכי שניהם נתפסו באותה שעה ללא קשיי ראות. הסנגור הוסיף וטען, כי אין כל ראייה פורנזית הקושרת את העורר לדירה שנפרצה בחולון, או לרכוש שנגנב ממנה ומצלמות האבטחה שפעלו בדירה בשעת הפריצה, לא קלטו את העורר.

בדיון שהתקיים לפניי, שב הסנגור וטען לפגמים רבים בחומר הראיות, המגיעים כדי חולשה מהותית. שוב הודגש כי גם לגבי הנאשם 3 קיימים דו"חות של שוטרים שראו אותו יוצא מהרכב, כפי שהעידו לגבי העורר, באופן המציב את השניים "באותה משבצת". בעיקר הודגש ולראשונה מלפניי, כי אין יכולת לייחס לעורר את האיכונים הקשורים בטלפון הנייד שנתפס. נטען כיהשוטר שעצר את העורר לא ציין כי תפס בכליו מכשיר טלפון, כפי שעולה מהודעת השוטרת לוגסי, לפיה נתפס בכליו מכשיר שכזה. על כך הוסיף הסנגור כי לא נאמר לעורר כי שזהו מכשיר הטלפון שנתפס על גופו, לא התבקשה התייחסותו לכך ולא ידוע עד כה מה מספר אותו מכשיר. עוד הובהר כי לא נערכו מחקרי תקשורת על מנת לברר את הקשרו של העורר לאותו מכשיר. הסנגור הוסיף וטען לסתירות בין הודעות השוטרים שראו את העורר נוהג ברכב לעומת הודעות השוטרים שראו אותו יושב במושב האחורי של הרכב. לסיכום, נטען כי לגבי ניסיון הפריצה והפריצה באלעד ובחולון אין ראיות וכל הקשור ליציאת העורר מהרכב דומה לענייניו של נאשם 3 כך שיש להעדיף את שחרור העורר באותם תנאים.

למולו, טענה ב"כ המשיבה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. המשיבה הטעימה כי נוכח הסכמת העורר לקיומן של ראיות לכאורה, אין מקום להעלות טענות בנושא בשלב זה. עוד נטען, כי קיימים הבדלים בין העורר לבין הנאשם 3 והמשיבה הפנתה לתשתית ראייתית לכאורית המבוססת על דו"חות השוטרים שראו את העורר נוהג ברכב, הודעת השוטרת כי תפסה את מכשיר הטלפון בכיסו ועדות השוטר שתפסו לאחר ניסיון בריחתו. לדידה של המשיבה, טענות העורר לעניין מהימנות הראיות ומשקלן, ראוי לבירור בהליך העיקרי ולא בשלב זה.

דיון והכרעה

המחלוקת העיקרית התמקדה בשאלה האם יש די בחומר הראיות כדי לעמוד ברף הנדרש של "ראיות לכאורה" כהוראת סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996- כטענת המבקשת, או שמא קיימת חולשה בראיות שבעטיה יש להעדיף קביעת תנאי שחרור ביחס לעורר - כטענת הסנגור.