עמ"ת 58604-09-14 מחאמיד נ' מדינת ישראל,עמ"ת 58458-09-14 בראכה נ. מדינת ישראל

בפני ערר על תנאי שחרורם של העוררים.

נגד העוררים (ואחרים) הוגשו כתבי אישום, המייחסים להם השתתפות בהתקהלות אסורה, השתתפות בהתפרעות לאחר הוראת פיזור, וניסיון לתקיפת שוטר. לעוררים 1 ו- 3 יוחסה גם עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. העבירות בוצעו, לכאורה, ביום 21.7.14, במהלך מבצע "צוק איתן", כאשר תהלוכה מאושרת, הפכה להתקהלות אסורה והמונית.

לפי כתב האישום המתקהלים חסמו ציר תנועה ראשי, לא התפנו מן המקום, למרות הודעת פיזור, צעקו צעקות כנגד המבצע ואף יידו אבנים לעבר שוטרים. במהלך האירועים גם הובערו צמיגים והייתה פעילות של רעולי פנים, במטרה להפר את השלום ולהטיל אימה על הציבור ועל השוטרים.

המשיבה הגישה בקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים כנגדם. במהלך דיון בבקשה זו נקבע כי קימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיבים ועילה למעצרם, ובית המשפט קמא הורה על הזמנת תסקירי מעצר, בכדי לבחון את האפשרות לשחררם לחלופת מעצר.

משהתעכבה קבלת התסקירים ובעקבות החלטות שניתנו בעררים 30525-08-14, 30544-08-14 ו- 30572-08-14, שוחררו העוררים ביום 25.8.14, עוד בטרם התקבלו תסקירי המעצר, בתנאים מגבילים, שכללו, בין היתר, מעצר בית מלא. בית המשפט (כב' השופטת א. אימבר), הורה כי התסקירים שיוגשו יתייחסו לאפשרות לאשר יציאת העוררים ללימודים, עבודה או כל מטרה ראויה אחרת.

הדיון בשאלת תנאי השחרור חודש ביום 21.9.14, לאחר קבלת תסקירי המעצר, (בפני כב' השופטת ע. במביליה– איינשטיין). בהחלטה שניתנה ביום 23.9.14 נקבע מתווה לשחרור, שלפיו העוררים יוותרו במעצר בית חלקי, בין השעות 19:00 עד 06:00, עם פיקוח צמוד במהלך כל שעות היום, ונקבע המשך דיון לצורך בחינת החלופה הקונקרטית ביחס לכל אחד מן העוררים.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

ביום 30.9.14 (לאחר הגשת הערר) התקיים דיון בבית המשפט קמא בו נבחנו החלופות והוחלט ביחס לעורר מס' 3 (משיב מס' 1 בהחלטה שם), כי עליו לשהות במעצר בית בביתו בשפרעם, בין השעות 19:00 עד 06:00, ובפיקוח צמוד של משמורנים לאורך כל היום, וזאת בתוספת בטוחות כספיות.

ביחס לעורר מס' 1, (משיב מס' 2 שם), נקבע כי ישהה בתנאים דומים בביתו באום אלפחם, ועורר מס' 2 (משיב מס' 3 שם), בתנאים דומים בביתו ביפיע.

בית המשפט קמא קבע, כי תנאים אלה מאזנים בין הסכנה הנשקפת מן העוררים לבין השיקול שיש לאפשר להם המשך לימודיהם, הגם שאין הלימה מוחלטת בין שעות המעצר החלקי לדרישות הלימודים והעובדה שמקום לימודיהם מרוחק.