עמ"ת 56744-09-14 מדינת ישראל נ' מיארה

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות אשר ניתנה על ידי כב' השופטת פנינה לוקיץ' ביום 23.9.14 בתיק מ"ת 55736-09-14.

המשיב נעצר, נחקר ובתום החקירה הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) - (פרט אישום שני), וכן עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, הזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין ותקיפה סתם של בת זוג לפי סעיף 382(ב) לאותו חוק (פרט אישום ראשון).

בכתב האישום (בפרט הראשון) נטען כי ביום 19.9.14 (להלן: יום האירוע) בסמוך לביתם של בני הזוג, התנהל ויכוח ביחס למפתחות הרכב כשבמהלך הוויכוח תקף המשיב את המתלוננת בכך שתפס אותה בידה הימנית וזרקה לעבר הרצפה.

במהלך יום האירוע בשעה 02:00 ניגש המשיב אל המתלוננת וביקש לקיים עמה יחסי אשות, אך זו סירבה ובתגובה לכך, החל לקלל אותה וזרק את שלטי הטלוויזיה לרצפה. כתוצאה ממעשיו, השלטים נשברו.

המשיב איים באותה הזדמנות על המתלוננת בכוונה להפחידה ולהקניטה במלים "אני אעשה לך גיהינום".

בפרט האישום השני הוסיפה העוררת וטענה, כי לאחר האירוע שהתרחש כמתואר בפרט האישום הראשון, נעצר המשיב ושוחרר ביום 22.9.14 בתנאים של הרחקה ואיסור שהייה בכל מקום הנמצא בעיר מגורי בני הזוג, זאת למשך 14 יום. כמו כן נאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת (להלן: ההוראה החוקית).

לאחר שחרורו מהמעצר הראשון, ולמרות האמור לעיל, הגיע המשיב ביום 22.9.14 בסביבות השעה 13:00 לבית המתלוננת, הכניס את המפתח וניסה להיכנס לתוך הדירה. המתלוננת הודיעה לו כי אסור לו להיכנס ובתגובה לכך הוא המשיך לצלצל באינטרקום. המתלוננת הזמינה את המשטרה והמשיב נעצר.

כאמור, בעקבות מעצרו השני של המשיב, הוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

בית משפט השלום הנכבד לא מצא מקום להפנות את המשיב לשירות המבחן, קיים דיון בבקשה, שמע את טענות הצדדים והחליט לדחות את הבקשה של העוררת ולהורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים. מכאן הערר שבפניי.