עמ"ת 55321-06-15 אבו גאלי ואח' נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (השופטת נ' תבור) מיום 14.6.15 בה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. אקדים לטענות הערר את רקע עובדתי.

2.לבית משפט השלום בתל אביב הוגש ב-10.6.15 כתב אישום כנגד ארבעה נאשמים, שריף אבו גאלי, מוחמד תאקי, מוחמד בכר וזוהר סעדה (להלן: סעדה) המייחס לארבעתם התפרצות לרכב בכוונה לגנוב, לפי הסעיפים 413ו סיפא ו-29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), גניבה מרכב בצוותא, לפי הסעיפים 413ד(א) ו-29(א) לחוק העונשין, והחזקת נכס חשוד כגנוב, לפי הסעיפים 413 ו-29(א) לחוק העונשין.

3.בכתב האישום נאמר, כי ב-4.6.15 בשעת לילה, הגיעו ארבעת הנאשמים ברכב נהוג בידי סעדה, רכב מדגם יונדאי שסעדה שכר קודם לכן, לחניון שליד חוף "תאיו" בבת-ים, פתחו באמצעות שלט אוניברסלי תא מטען של רכב חונה שבבעלות מנחם דהן, וגנבו מהרכב מחשב נייד, משקפי שמש וטלפון נייד. מודיע שצפה במתרחש הזעיק את המשטרה, ולאחר סריקות נתפסו הנאשמים ברכב היונדאי השכור, ובתא המטען שלו נמצא הרכוש שנגנב זה מקרוב. בנוסף, מצאו השוטרים בחיפוש ברכב טלפון נייד מסוג אייפון 5 שנגנב מבעליו כשלושה חודשים קודם לכן.

4.בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של הארבעה עד תום ההליכים. הבקשה סמכה על הראיות שבידי המשיבה, לרבות, הודעת המודיע אשר מסר את מספר המכונית שמתוכה הגיחו פורצי רכב המתלונן ואת תיאורם, דו"ח השוטר רס"ל בריצקה, והרכוש שנתפס ברשות הנאשמים ברכב השכור, סמוך לאחר הגניבה, ראיות אשר לטענת המשיבה מקימות סיכוי סביר להרשעת ארבעת הנאשמים. לטענת התביעה המשטרתית, מעשי הנאשמים, על רקע עברם הפלילי המכביד בתחום עבירות הרכוש, בכלל זה, עונשי מאסר ממושכים שריצו, מצדיקים שייעצרו עד תום ההליכים.

5.בדיון שהתקיים בבית משפט השלום לא חלק ב"כ הנאשמים על קיומן של ראיות לכאורה ביחס לנאשם/המשיב מס' 4, הוא סעדה. ואולם, ביחס לשלושת הנאשמים - אבו גאלי, תאקי ובאקר, העוררים שלפניי טען, כי אין בידי המשיבה תשתית ראייתית הקושרת אותם למעשה ההתפרצות לרכב והגניבה מתוכו.

6.בהחלטה האמורה מתאריך 14.6.15 קבע בית המשפט קמא, על יסוד דו"ח הפעולה של רס"ל בריצקה, שתיעד את הודעת המוקד ואת מפגשו עם המודיע בשטח, את מעצרם של ארבעת הנאשמים סמוך לאחר ההתפרצות המדווחת, כשהם בתוך הרכב השכור שמספרו נמסר למשטרה, וכן, תפיסת הרכוש הגנוב בתא המטען של הרכב, כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לארבעת הנאשמים. בהחלטתו האמורה ציין בית המשפט קמא, כי בנסיבות שבהן שמרו הנאשמים על זכות השתיקה ולא מסרו, לפחות שנים מהם, גרסה ביחס להימצאותם בצוותא במכונית, אין הסנגור יכול להרחיקם ממקום ומשעת האירוע, כי גם תשתית ראייתית נסיבתית מקימה תשתית ראייתית לכאורית שבכוחה להביא להרשעה, וכי מקומם של חסרים או מחדלי חקירה, כגון: הימנעות ממסדר זיהוי, במסגרת הדיון בתיק העיקרי. אשר על כן, נקבע כי מתקיימת עילת מעצר.

7.לאחר בחינתן של חלופות מעצר שהוצעו ביחס לשלושת העוררים, ניאות בית המשפט קמא לשחררם לחלופות המוצעות, בערבויות כספיות ובפיקוח ערבים צד ג' שנבדקו ונמצאים ראויים.

8.הערר שהגישו שלושת העוררים אשר שוחררו ממעצרם מתמקד בסוגית הראיות לכאורה. לטענת הסנגור, שגה בית המשפט קמא בקביעותיו, לפיהן, קיימות ראיות לכאורה כנגד ארבעת הנאשמים בכתב האישום, לרבות, שלושת העוררים, ובמהרו לקבוע כי קיימת חזקה תכופה ביחס לארבעת הנאשמים, כשהוא מתעלם מכך שהרכוש הגנוב לא נתפס על גופם של העוררים אלא בתא המטען של הרכב השכור שבו שהו כ"נוסעים". בנוסף, שגה בית המשפט קמא כאשר נמנע מלאבחן בין ארבעת הנאשמים, אבחנה המתחייבת מכך שהמודיע מסר למשטרה כי ראה רק אדם אחד שיצא מרכב היונדאי ופתח את תא המטען של רכב המתלונן, ותיאר אותו כאדם קרח לבוש שחורים, ובכך, סתירה לדו"ח הפעולה של רס"ל אליק בריצקה, שהמידע הרשום בו הוא, על פניו, בלתי קביל בהיותו עדות שמיעה, וגם סתירה לעובדה שברכב נהג הנאשם הרביעי, סעדה. לטענת ב"כ העוררים, אין בתיק אפילו ראיה קלושה לכך שהעוררים ידעו מה נמצא בתא המטען של המכונית. מה גם, שהרכב ובו העוררים וסעדה נתפסו כשעה וחצי לאחר ההתפרצות לרכבו של המתלונן, זמן ניכר לאחר ההתפרצות, וציפיית בית המשפט כי נוסעי הרכב ידעו, לכאורה, מה יש בתא המטען איננה הגיונית. גדולה מכל הטרוניות - הטרוניה על הקביעה, לפיה, הימנעות העוררים מלמסור גרסה ביחס להימצאות הרכוש ברכב שבו נסעו - נותרות בעינן הנסיבות המצביעות אל קיומה של תשתית ראייתית מפלילה ברמה של סיכוי סביר להרשעה. לטענת ב"כ העוררים, בפרק זמן של שעה ויותר שחלפו מאז ההתפרצות לרכב וגניבת הרכוש יכול היה הרכֵּב הנוסעים ברכב להשתנות. בדיקת חומר החקירה מקים ראיה לכאורה כי בהתפרצות השתתפו, לכל היותר, שלושה אנשים, ולא ארבעה.

9.בנסיבות אלה, טען ב"כ העוררים, אין בידי המשיבה ראיות לכאורה שעשויות להביא להרשעת שלושת העוררים בהאשמות שבכתב האישום, וראוי לבטל את התנאים המגבילים שהוטלו עליהם במסגרת שחרורם ממעצר, הכוללים מעצר בית מלא.