עמ"ת 51650-08-16 אבו רקייק(עציר) נ' מדינת ישראל

1.המבקש הגיש הודעת ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר נבון) מיום 22.8.16 במ"ת 31160-08-16 לפיה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.על פי כתב האישום מואשם העורר, תושב תל-שבע בדרום, בסחר בסם מסוכן בצוותא - עבירה לפי סעיפים 13 + 19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] , התשל"ג 1973 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד בצוותא – עבירה לפי סעיף 7(א) +(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973.

3.לפי העובדות הנטענות בכתב האישום מיוחס לעורר ביחד עם אחר בשם מוחמד שיתוף פעולה בעסקת סחר בסמים במסגרתה רכש סוכן סמוי ממוחמד סם ביום 16.7.16 בסך של 5,000 ₪. מיד בסמוך לכך , כעבור מחצית השעה התקיימה שיחת טלפון בין העורר למוחמד אשר מכר את הסם. בשיחה, דווח מוחמד לעורר כי כסף המכירה נמצא בידו הכסף וכן 8 פלטות של סם מסוכן והעורר הודיע כי הוא לא יגיע כמתוכנן אלא ישלח מישהו כדי לקחת את הכסף והפלטות של הסם. למחרת , התקיימה שיחה נוספת בין מוחמד והעורר , במסגרתה האיץ העורר במוחמד למכור את יתר פלטות הסם שנותרו בידיו במחיר כפי שהנחה אותו.

ביום 18.7.16 בשעות הערב התקיימו מספר שיחות טלפון בין מוחמד לעורר במסגרתם שאל העורר את מוחמד אם הצליח ביומיים האחרונים למכור עבורם כמות כלשהיא של סם מסוכן וכן שאל כמה אצבעות חשיש נותרו ברשותו. במהלך השיחות ביקש העורר ממוחמד לעשות מאמצים למכור את 8 פלטות הסם הנותרות שכן יש להם חוב כספי לפלוני.

ביום 19.7.16 התקיימו שיחות בין מוחמד לסוכן הסמוי וסוכם על רכישת 8 פלטות הסם. הסוכן הגיע לביתו של מוחמד והונחה על ידו להגיע לגן ילדים המצוי בשכונת הבדואים בעוספיא. העורר הגיע לאותו מקום בסמוך לגן הילדים ועמד לצדו של מוחמד . מוחמד שאל את העורר היכן פלטות הסם והעורר הצביע לכיוון המקום בו היו מוחבא הסם , מעבר לגדר של גן הילדים. מוחמד לקח את הסם והעביר לסוכן.הסוכן שילם למוחמד סכום של 18,000 ₪ תמורת חשיש במשקל של 752.48 גרם נטו. ומוחמד ספר את הכסף בנוכחות העורר שעמד לצדו.

4.הדיון להארכת המעצר התקיים בפני בית משפט קמא ביום 22.8.16 . המאשימה פרטה באריכות את הראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר. המשיב הסכים כי קיימות ראיות לכאורה אך טען שעוצמתן מוחלשת באופן המטה את הכף לשחרור העורר. בית משפט קמא בהחלטה מפורטת דן אחת לאחת בראיות לכאורה , התייחס לטענות הצדדים והגיע למסקנה כי על אף הפרכות עליהם מצביע העורר, צירופן של הראיות מעיד כי די בהן בשלב הנתון, על מנת לבסס קיומו של יסוד הראיות לכאורה . עוד ציין בית המשפט כי כאשר כל אחת מן הראיות בפני עצמה נוטה להצביע על אשמתו של נאשם יותר מאשר על חפותו – ואפילו אין בה די בעצמתה להרשיעו, הרי כאשר הראיות מצטרפות זו לזו , צירופן אינו יכול להיות תמים ומקרי והן פוגמות בחזקת החפות של העורר.

בית המשפט קמא קבע כי קיימת עילת מעצר שכן קיימת חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21 לחסד"פ ורק נסיבות מיוחדות יכולות להצדיק שחרור ממעצר.

למרות אמירה זו בחן בית משפט קמא את חלופת המעצר שהוצעה שהיא מעצר בית בבית סבו של העורר בתל שבע כאשר כמפקחים הוצעו סבו, סבתו ואמו של המשיב .בית המשפט קמא שמע באריכות את חקירתם , התרשם מהם וקבע כי החלופה שהוצעה איננה חלופת מעצר הולמת שתאיין את המסוכנות הנובעת מהעורר ולפיכך הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

5.בערר שהוגש מתרכז ב"כ העורר ב – 4 טענות מרכזיות:

א.חולשת הראיות לכאורה מצדיקה שחרור העורר בתנאים.