עמ"ת 50511-10-14 מדינת ישראל נ' אלקיים(עציר)

בפני ערר המופנה כנגד החלטת בית משפט השלום בחיפה, כב' השופטת אספרנצה אלון, אשר דחתה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים והורתה לשחררו לחלופת מעצר בית מלא בפיקוח אנושי ואלקטרוני, בבית הוריו שבחיפה.

נגד המשיב הוגש כתב אישום ובו שני אישומים. האישום הראשון מייחס לו עבירות של הסגת גבול פלילית, תקיפת בת זוג, איומים, גניבה והיזק לרכוש במזיד. על פי הנטען באישום הראשון, הסיג המשיב את גבול דירתה של המתלוננת, שהייתה בעבר בת זוגו, כאשר חדר לדירה תוך שימוש במפתח אשר הוחזק ברשותו, בניגוד לרצון המתלוננת. בהמשך תקף המשיב את המתלוננת, איים עליה וגרם נזק לרכוש וביצע גניבה. האישום השני מייחס לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית. נטען כי המשיב יצר קשר עם המתלוננת ודרש ממנה לבטל תלונות שהוגשו נגדו. בהמשך ניסה לצאת את גבולות הארץ תוך שימוש בדרכון מזויף. כאמור, ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בית משפט קמא החליט לשחררו ממעצר לחלופת מעצר. מכאן הערעור שבפני.

להשלמת התמונה יצוין, כי הוגש כתב אישום נוסף בעניינו של המשיב לבית משפט השלום בראשון לציון, במסגרתו מיוחסת לו עבירה של הפרת הוראה חוקית. כתב האישום שם מייחס למשיב יציאה מהארץ, בניגוד לצווי עיכוב יציאה מהארץ שהוצאו על ידי לשכות הוצאה לפועל שונות.

עיינתי בחומר הראיות, לרבות עדויות המתלוננת. עדויות המתלוננת מצביעות על יחס אובססיבי מצד המשיב. מבחינת מכלול העדויות שבתיק, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה, הן לעניין עבירת האלימות והן לעניין עצם כניסתו של המשיב לדירתה של המתלוננת וגרימת הנזק לרכוש. אין חולק, למעשה, גם על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות הקשורות בשיבוש מהלכי משפט, ובמיוחד לעניין היציאה מהארץ.

בנסיבות אלו, מקימות הראיות עילות מעצר.

העילה הראשונה היא עילת המסוכנות, וזאת בשים לב ליחס האובססיבי שמגלה המשיב כלפי בת זוגו. ההלכות בעניין זה נקבעו בכל הנוגע לעבירות אלימות במשפחה, ואולם הן נכונות למערכות זוגיות מסוג אלו של המשיב והמתלוננת. כבר נפסק, כי "...עבירות הנעברות תוך התפרצות זעם בלתי נשלטת, וכאלה הן, לרוב, עבירות האלימות במשפחה, מחייבות מעצר, משום שחלופת מעצר, שביצועה תלוי תמיד ברצון הנאשם עצמו, אינה אפקטיבית" [בש"פ 5273/99 פלוני נ' מדינת ישראל תק-על 99(3) 205]. "בעבירות של אלימות במשפחה, ובמיוחד בעבירות של בן זוג כלפי בת זוגו, עוצמת האלימות הפיזית אינה המדד הבלעדי, אף לא המדד העיקרי, לבחינת מסוכנותו של הנאשם. על בית המשפט לבחון את 'הצבע והגוון' של המסוכנות על רקע מכלול התנהגותו של הנאשם כלפי בת הזוג" [בש"פ 655/10 חן דוידוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.1.10)].

מכאן המסוכנות שעולה ממעשיו של המשיב.

עילת המעצר הנוספת היא החשש לשיבוש מהלכי משפט, וזאת בשים לב לראיות שעניינן הפרת צו. לעניין זה גם לא ניתן להתעלם מיציאתו של המשיב מהארץ, בניגוד לצווי לשכת הוצל"פ, כפי שעולה מכתב האישום שהוגש בראשל"צ וכן לראיות בעניין ניסיונו לצאת מהארץ לירדן במסגרת הליך זה. כל אלו מצביעים על חשש לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות מהדין. על זאת יש להוסיף גם את ניסיונו של המשיב להשפיע על המתלוננת.

מכאן שקיימות עילות מוצקות למעצרו של המשיב.