עמ"ת 4926-01-15 חאג יחיא(עציר) נ' מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום לתעבורה בחדרה (כב' השופט גינות) מיום 1.1.2015 במסגרת מ"ת 8165-12-14, אשר בה הורה כב' השופט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1. כנגד העורר הוגש ביום 30.12.2014 כתב אישום ובו נטען כי ביום 29.12.2014, סמוך לשעה 23:17 נצפה העורר נוהג ברכב מסוג מרצדס (להלן: "הרכב") בקלות ראש, וזאת ברחוב דוד שמעוני בחדרה. השוטרים שראו את הרכב הורו לו באמצעות מערכת הכריזה לעצור – אך הוא האיץ את מהירות רכבו וניסה להימלט, תוך שהוא "מזגזג" בין נתיבים, עוקף רכבים, ומסכן את המשתמשים בדרך. עוד נטען כי העורר ביצע את כל האמור כאשר הוא בפסילה וללא שיש בידו רישיון נהיגה. עקב האמור, מיוחסות לעורר בכתב האישום עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בקלות ראש ואי ציות להוראות שוטר.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה כנגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים.

3. בהחלטה נשוא הערר, קבע כב' השופט קמא, כי קיימות ראיות לכאורה, כי קיימת עילת מעצר וכי יש להורות בנסיבות על מעצר עד תום ההליכים.

4. בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון, טען הסנגור המלומד כי התשתית הראייתית אינה בנמצא, ולחילופין כי היא רעועה עד כדי שמתחייב שחרורו של העורר, ולו בתנאי מגבילים – כאשר הוא סומך בטיעוניו בעיקר על העובדה לפיה קיימות ראיות לכך שבעת שנעצר הרכב, העורר לא היה הנהג, אלא שמי שנהג ברכב היה אחר בשם אחמד (להלן: "אחמד"). טענה נוספת הינה למחדל חקירתי בשל אי תפיסת המצלמות שהותקנו בתחנת הדלק שם נעצר הרכב, כאשר אולי מצלמות אלו צילמו את הרכב וניתן היה לראות מי נהג בו – העורר או אחמד. עוד נטען, לחלופין, כי בית המשפט קמא לא שקל חלופת מעצר – אף לו קיימות ראיות לכאורה ואף לו קמה עילת מעצר, כאשר עסקינן בעבירות תעבורה בלבד.

5. המדינה מבקשת לדחות את הערר וסומכת ידה על החלטת ביהמ"ש קמא. לטענתה קיימות ראיות לכאורה כפי שנקבע והמסוכנות נמצאת ברף כה גבוה עד כדי כך שלא ניתן לשקול חלופה.

6. במהלך הדיון, לאחר שמיעת טענות הצדדים המפורטות והפנייה לחומר מתיק החקירה – קבעתי כי לשיטתי יש לדחות את הערר, תוך שהוסבר ששוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה ושוכנעתי כי קמה עילת מעצר. בהתאם למוסכם – מפורטים להלן נימוקי.

   התשתית הראייתית –

7. בדוח הפעולה של השוטר משה קלינגר מיום 29/12 שעה 23:17 מצוין כי במועד זה הוא היה ברכב שיטור עירוני ובו שוטרים ופקחים נוספים (דרעי, סירי וברק), כאשר לידם נסע הרכב ובו שני אנשים שהוגדרו כחשודים (להלן: "המפגש הראשון"). לטענתו, הנהג ברכב במועד המפגש הראשון היה בן מיעוטים שלבש חולצה עם קפוצון עם פסים עבים בצבעים שחור ולבן ולידו ישב בחור רזה. כאשר הוא סימן לנהג לעצור וכאשר הופעלה הכריזה, האיץ הנהג את נהיגתו ונמלט. בשלב מסוים של המרדף, איבדו הנוסעים ברכב השיטור העירוני את קשר העין עם הרכב, והודיעו לשאר השוטרים באזור שיש לחפש את הרכב, תוך מסירת פרטיו. לאחר פרק זמן – התקבלה הודעה שהרכב נעצר, על ידי ניידת אחרת (להלן: "מעצר הרכב"), וזאת כאשר הרכב הגיע לתחנת דלק ליד שדה יצחק (להלן: "תחנת הדלק"). ממשיך ומציין שוטר זה כי כאשר הוא הגיע למקום מעצר הרכב, השוטרים שביצעו את עצירת הרכב ערכו חיפוש ברכב בליווי החשוד ה"מלא", אשר לבש את החולצה עם הפסים בצבע שחור/לבן ואשר הזדהה כעורר, והוא היה הנהג במועד המפגש הראשון. עוד הוא ראה במקום את הבחור השני, "הרזה", אשר לא היה הנהג בעת המפגש הראשון, ואשר התברר ששמו הוא אחמד.

8. בדוח הפעולה של השוטר רועי סירי מיום 29/12 שעה 23:17 הוא כותב כי היה אחד מהשוטרים ברכב השיטור העירוני, אשר לידו עבר הרכב בעת המפגש הראשון. שוטר זה מציין אף הוא כי הנהג ברכב במועד המפגש הראשון היה בחור "שמנמן" ולידו ישב בחור "רזה". אף הוא מתאר כיצד כרזו לרכב לעצור, כיצד הוא האיץ ונמלט, כיצד "זגזג" בין נתיבים, עקף ונמלט. שוטר זה מציין אף הוא כי לאחר שנעצר הרכב, הגיעו כל נוסעי רכב השיטור העירוני למקום מעצר הרכב. ממשיך ומסביר השוטר כי כאשר הוא הגיע, נאמר לו שבמועד מעצר הרכב מי שנהג בו היה הבחור ה"רזה" ולא ה"שמנמן", אך לשיטתו הוא ראה בוודאות כי מי שנהג ברכב במועד המפגש הראשון היה ה"שמנמן", כלומר העורר, ולא ה"רזה", כלומר – אחמד, ולכן לשיטתו הם ככל הנראה החליפו מקומות ישיבה בשלב שבו נמלטו.