עמ"ת 49035-11-15 מדינת ישראל נ' סלאימה(עציר)

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק ושיבוש מהלכי משפט. על פי האמור בכתב האישום, החזיק המשיב בשני רובי ציד מאולתרים שבכוחם להמית אדם, וכן בארבעה כדורי רובה המתאימים לרובים. כמו כן, כי במהלך חקירתו של המשיב בגין האירוע הנ"ל, נעשה עימות בינו לבין בנו, ובטרם התחיל העימות קרא הוא לעבר הבן: "אם תדבר מילה, אני אזיין אותך".

העוררת עתרה לפני בית משפט קמא למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית משפט קמא לא נעתר לבקשה והורה על מעצר בית, מחמת שמצא שקיימת בחומר הראיות חולשה המחייבת את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. על כך משיגה העוררת בערר שלפניי.

דין הערר להתקבל.

2.כעולה, לכאורה, מחומר הראיות בו עיינתי, בחיפוש שנערך בביתו של המשיב ביום 10.11.15, נמצאו בארון שבחדר השינה שלו ארבעה כדורי ירי (דו"ח חיפוש מ-10.11.15 והודעתו של השוטר ג'רמי ששפורטיש מיום 17.11.15 משורה 15 ואילך). הכדורים היו נמצאים בתוך בגד מקופל באותו ארון. כשנשאל המשיב לפשר העניין, ענה: "אני לא יודע, אולי זה משחק של הילדים". בהמשך, בחניון ציבורי שנמצא מול בית המשיב, שם מחנה המשיב את רכבו, אותרו רובי הציד הנזכרים בכתב האישום. על פי האמור בחוו"ד מומחה של מעבדת נשק במז"פ, מדובר בכדורים בקליבר 12 Gauge, וברובה ציד מאולתר שבאחד מהם צינור מתכתי המשמש כקנה ובית בליעה לתחמושת בקליבר 12 Gauge. כמו כן, מצוין בחוות הדעת כי רובה הציד המאולתר עונה להגדרת "נשק" בדין, הוא יורה ובכוחו להמית אדם.

3.בחקירותיו הכחיש המשיב כל קשר אל כדורי הירי ואל הנשק, ולא הציע כל הסבר של ממש להימצאותם של הכדורים בביתו, ושל נשק תואם להם בחניון הציבורי הסמוך לביתו ובהמשך נמנע מלהשיב. כאמור בדו"ח פעולה מיום 10.11.15, במהלך החיפוש נראה המשיב לחוץ מאוד, מזיע מאוד וידיו רעדו. כשנשאל בידי השוטר מדוע הוא מזיע, הוא השיב שמשום שהוא חולה, בגלל אבן בכליות. מנגד, במזכר מיום 18.11.15 נרשם כי בשיחה של שוטר אחר עם המשיב מאותו יום, הוא נשאל אם הוא חולה, אם יש לו סכרת או אבנים בכליות, והוא השיב שהוא לא חולה מזה תקופה ארוכה ואבנים בכליות היו לו כשהוא היה ילד. בדיון לפניי טען כי עבר ניתוח.

4.כמו כן, הוצג לפניי תמליל מדברים שהוחלפו בין המשיב לבין בנו בשעה שנחקרו במשטרה אודות העניין: "המשיב: אם תגיד עוד מילה, אני אזיין אותך. אין לו כלום אצלך. אם תענה או שלא. א' (בנו של המשיב): או.קיי. אם אתה יכול להוכיח שזה לא שלך. המשיב: אני אלך הביתה. א': איך? המשיב: אם זה לא שלי. א': אתה לא יכול להוכיח. המשיב: אבל זה לא אצלי. א': אבל יש עליו טביעות אצבע. המשיב: זה לא בבית שלנו. א': אתה תשתחרר. המשיב: לא נורא, נקבל שנה, שישה חודשים". כמו כן, הוצג לפניי מזכר מיום 10.11.15, בו מופיעים חילופי הדברים הבאים בין המשיב לבנו: "המשיב: למה באת? א': אמרו לי שיש משטרה ובלאגן אצלנו, אז באתי... א' מסמן לרפיק ואומר לו: תגיד שזה שלי (מסמן לו עם הידיים לכיוון החזה שלו – מ.ש). המשיב נותן מכה על הרגל שלו והשניים מתלחשים. המשיב: לקחו את הקופסא? א': לקחו את כל הכדורים". עוד הוצג לפניי סרטון נושא תאריך 2.11.15, בו נראה המשיב כשהוא חונה את רכבו בסמוך למקום בו נמצא הנשק. הוא יוצא מרכבו ואיננו הולך ישירות לכיוון ביתו, אלא הולך לכיוון המנוגד, אל נקודה ממנה, לכאורה, ניתן להשקיף אל המקום בו נתפס הנשק בהמשך. המשיב נראה עומד בנקודה זו שניות אחדות, מביט אל כיוון מקום תפיסת הנשק ואזי ממשיך בהליכה אל ביתו.

5.בית משפט קמא סבר כי העובדה שכלי הנשק נתפסו במקום אליו קיימת גישה גם לאחרים, מובילה לכך שאין מסקנה ברורה בדבר סיכויי הרשעה של המשיב, ולפיכך מתחייבת המסקנה כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בהקשר זה הזכיר בית משפט קמא את החלטתו של מותב אחר של בית משפט קמא, אשר דן בבקשה למעצר עד להגשת כתב אישום, שציין קיומו של קושי ראייתי בשל העובדה שכלי הנשק נמצאו במקום בו יש גישה לאנשים נוספים.

6.אינני סבורה כי מדובר במסכת ראיות המגלה חולשה המחייבת חלופת מעצר, כפי שסבר בית משפט קמא. אכן המדובר גם בראיות נסיבתיות, אך כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, העובדה שמדובר בראיות נסיבתיות אינה שוללת אפשרות של מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לעוצמתן של אותן ראיות נסיבתיות. בנוסף, כפי שציין, כשאלו מתלוות לשמירה על זכות השתיקה, כפי שעשה המשיב דנן משלב מסוים בחקירתו, כמו גם היעדר גרסה והסבר סביר מצדו לראיות הנסיבתיות, עשויים הדברים לחזק את הראיות הנסיבתיות.

7.הראיות כפי שפורטו לעיל מקימות, לעניות דעתי, בסיס איתן למסקנה כי קיים סיכוי סביר להרשעת המשיב במיוחס לו בכתב האישום בהתבסס על אלו. התחמושת שנתפסה בבית וכלי הנשק שנתפסו בסמוך לו ותואמים את התחמושת, במשולב עם הדברים שתומללו מפי המשיב ובנו כאמור לעיל, כמו גם היעדר הסבר סביר מצדו לדברים ושתיקתו בהמשך החקירה, כמו גם התנהגותו בחניון הציבורי בו נתפס הנשק, כפי שתועדה בסרטון, מהווים להשקפתי תשתית ראויה ואין מדובר בחולשה ראייתית כלל ועיקר.