עמ"ת 47504-10-14 מדינת ישראל נ' אבו זאייד(עציר)

1.ערר המדינה על החלטת בית-משפט השלום בראשל"צ (כב' השופט מזרחי) בתיק מ"ת 32413-09-14, מיום 27.10.14, לפיה שוחרר המשיב בתנאי "מעצר בית" מוחלט, בגיבוי ערובות כספיות, לרבות הפקדה במזומן על-סך 15,000 ש"ח.

2. עסקינן במשיב שהוגש כנגדו כתב-אישום המייחס לו ביצוע עבירות של החזקת נשק והחזקת תחמושת לפי סעיף 144 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: "חוק העונשין") ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיב.

3. על-פי עובדות כתב-האישום, ביום 3.9.14 החזיק המשיב בביתו שלושה כלי נשק שונים עם מחסניות תואמות: רובה סער מסוג M16 אליו מחוברת כוונת ושתי מחסניות תואמות, אקדח חצי אוטומטי (מסוג ס' CZ) ומחסנית תואמת, אקדח חצי אוטומטי נוסף (מסוג פאג) ושתי מחסניות תואמות וכן 300 כדורי תחמושת המתאימים לכלי הנשק הללו.

בנוסף, המשיב איים על חוקרת בכך שאמר לה כי יש לה ילדים וכי אינה יכולה לדעת מה יקרה כשתתניע את הרכב ותצא.

4.בדיון שהתקיים ביום 22.9.14 קבע בית-משפט קמא קיומן של ראיות לכאורה, וכי בטרם הכרעה ראוי שתיבדק חלופת מעצר מוצעת בעיר רהט. ייאמר כבר, כי שירות המבחן לא המליץ על שחרור המשיב - על אף שצויין, כי שתי חלופות מבין ארבע שהוצעו, נמצאו ראויות.

5.בהחלטתו, קבע בית-משפט קמא, כי עיון בחוות-הדעת של שירות מבחן מלמד, שההמלצה השלילית נובעת בעיקרה מן העובדה כי המשיב לא מסר הסבר להחזקת האמל"ח ו/או למניע, וייתכן שהתנהל באופן מניפולטיבי כדי לא להסביר את מניעיו. בית-משפט קמא לא פסל קיומו של חשש בעניין זה – אך ציין כי אל לו לבית המשפט להתחשב בעובדה כי המשיב אינו נוטל אחריות בתסקיר (תוך הפנייה לפסיקת בית-משפט עליון). בית משפט קמא התרשם בעצמו מן הערבים ומצא אותם ראויים, והוסיף כי המדובר בחלופה המרחיקה את המשיב ממקום ביצוע העבירות, כשלמשיב יציבות תעסוקתית מסוימת. עוד צויין, כי לא התעלם מרמת הסיכון ומעברו הפלילי של המשיב – אך זה אינו כולל ביצוע עבירות אמל"ח. בית משפט קמא חזר וציין את התרשמותו מהמפקחים כי ימלאו את התפקיד המצופה מהם, והתייחס לכך כי עלה שתיקי חקירה כאלו ואחרים (פתוחים וסגורים) תלויים כנגד הערבים. בהקשר זה קבע, כי הערבים אישרו קיומם של תיקים אלו – כאשר העיקר הוא אמירת אמת בבית-המשפט ולא התיקים עצמם.

בסופו של יום, הורה כאמור על שחרורו של המשיב בתנאים שפורטו.

6.לטענת ב"כ הפרקליטות, שגה בית משפט קמא משהורה על שחרורו של המשיב – בעיקר על רקע העובדה כי עסקינן במשיב שלא ניתן לתת בו אמון. בנוסף למסוכנות העולה מן העבירות, הרי שכנגד המשיב תלוי מאסר על תנאי ממושך בגין עבירת איומים, כאשר לחובתו עבר פלילי מכביד ורלבנטי. לכך יש להוסיף את האמור בתסקיר שירות המבחן לגבי דפוסיו העברייניים והמניפולטיביים של המשיב, אשר בסופו אין המלצה לשחרור.

עוד נטען כנגד קביעת בית משפט קמא באשר להתנהלותו של המשיב על רקע ביצוען של עבירות נשק חמורות, במובן זה, שכאשר המניע להחזקתם נסתר מעין - המסוכנות מתעצמת. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי הערבים יאיינו מסוכנותו.

7.לטענת הסניגור המלומד, החלטתו של בית-משפט קמא סבירה ואין מקום להתערב בה. לטעמו, אין המדובר בעבירות המצויות במדרג הגבוה של עבירות בנשק. עוד הזכיר, כי המדובר באב ל- 12 ילדים, אשר עובד בחריצות במשך שעות רבות ביום. ניתח את האמור בתסקיר שרות המבחן וביקש לחזק את קביעת בית-משפט קמא לפיה העדר המלצה מבוססת על אי-לקיחת אחריות למעשיו. הסניגור הרחיב באשר לנתוני החלופה המוצעת וביקש לשכנע כי המדובר בחלופה רצינית, כאשר בית המשפט עצמו התרשם באופן בלתי אמצעי מהערבים, ואף הציע לעבות אותה באיזוק אלקטרוני.

8.לאחר שעיינתי בהחלטת בית-משפט קמא, בתסקיר שהוגש לעיוני, ושמעתי טיעוני הצדדים – שוכנעתי כי דין הערר להתקבל.