עמ"ת 46189-07-14.מדינת ישראל נ' אמיר איפרח (עציר)

1. בפני ערר על החלטת בית משפט השלום באשדוד בתיק מ.ת. 24222-05-14 מיום 27.7.14 שניתנה על ידי כב' השופט גיל דניאל, בה הורה על שחרורו המשיב בתנאים מגבילים בהם ישהה בתנאי מעצר בית בבית משפחת ביטון במושב נועם בפיקוחם של 4 ערבים. כן יופקד סך של 6,000 ש"ח במזומן וכל אחד מהערבים יחתום על ערבות צד ג' בסך 15,000 ש"ח.

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איסור מכירה, יבוא ויצוא חומר אסור, עבירה לפי סעיף 7(א)(1) לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסוכנים, תשע"ג - 2013 והחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.5.14, המשיב יחד עם שניים אחרים נסעו ברכבו של המשיב אשר במהלך הנסיעה יצר קשר עם אחר ותיאם עמו מיפגש בתחנת דלק שם פגשו באחר, אשר פתח את תא המטען של רכבו והוציא מתוכו 4 שקיות זבל גדולות אותן העמיס המשיב יחד עם אחרים לתא המטען ברכבו. כשנעצר המשיב יחד עם אחרים על ידי המשטרה נמצאו במכוניתו 1,699 שקיות חומר מסוכן מסוג AB-PINACA , המכונה "נייס גיא".

3.בהחלטה מנומקת ומפורטת שניתנה ביום 20.5.14 על ידי כב' השופט אמיר דהאן, נקבע קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר. באשר לחלופת מעצר נקבע כי למשיב עבר פלילי משמעותי וקרוב והתבקש תסקיר מעצר.

בתסקיר שהוגש על ידי שירות המבחן צוין, כי המשיב מוכר מהעבר והיה בטיפול השירות אך הסתבר שבמהלך תקופת הפיקוח נפתחו לו תיקים נוספים. שירות המבחן התרשם כי הסיכון להישנות עבירה פוגעת הינו גבוה, וקיים פער בין הצהרותיו של המשיב לרצונו לערוך שינוי בחייו, לבין מעורבותו החוזרת ונשנית בפלילים.

שירות המבחן התרשם לחיוב מחלופת המעצר המוצעת, אך הביע ספק ביחס ליכולתם להוות גורם מציב גבולות למשיב, אך מצא להמליץ על שחרורו של המשיב בהתחשב בעובדה שמאז שחרורו מריצוי העונש, לפני כשנה, לא נפתחו לו תיקים ולאור הרצון הרב שהביע לניהול אורח חיים תקין.

4.כב' השופט דהאן שדן בעניין לאחר קבלת תסקיר המעצר, דחה המלצת שירות המבחן בהחלטה מיום 8.6.14, קבע, כי המשיב הורשע בעבר פעמיים בהפרת הוראה חוקית עבר תהליך טיפולי אך במהלך ההליך הטיפולי אשר תואר כמוצלח, ביצע עבירות נוספות. בנסיבות אלה, מצא בית המשפט לדחות המלצת שירות המבחן, מה גם, ששירות המבחן הביע ספק ביחס ליכולתה של חלופת המעצר להוות גורם סמכותי ומציב גבולות ומכיוון שחלופת המעצר הוצעה באותה סביבה בה בוצעה העבירה.

באיזון שערך בית המשפט בין הזכות לחובה, נטתה הכף לחובת המשיב ובית המשפט הורה על מעצרו עד סיום ההליכים.

5.בהמשך הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בה הוצעה חלופה אחרת אשר נבחנה על ידי שירות המבחן. בתסקיר המשלים חזר שירות המבחן על התרשמותו לקיומו של סיכון גבוה להישנות עבירה פוגעת וציין את הפער בין הצהרותיו המילוליות של המשיב לעריכת שינוי בחייו לבין מעורבותו החוזרת ונשנית בפלילים. לאור רצונו הרב של המשיב לניהול אורח חיים תקין וההכוונה וההדרכה לה הוא נדרש והתרשמות שירות המבחן מהחלופה המוצעת מצא שירות המבחן להמליץ על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

כב' השופט גיל דניאל בהחלטתו מיום 22.7.14, ההחלטה נשוא ערר, הורה על שחרורו של המשיב לאחר שהתרשם מהערבים המוצעים שביכולתם להציב גבולות למשיב, כפי שהתרשם מהם גם שירות המבחן. בית המשפט קמא קבע, כי חלק מהנימוקים לחובת המשיב בהחלטת כב' השופט דהאן, בעינם ובהם חלקו של המשיב בביצוע העבירה, טיב החומר האסור להפצה, הכמות הגדולה והערכת הסיכון הגבוהה הנשקפת ממנו. מנגד נקבע כי בחלק מהשיקולים שעמדו לחובת המשיב חל שינוי מהותי ועיקרם החלופה המוצעת כמו גם מקום מעצר הבית המוצע.

6.ב"כ העוררת טוענת כי שגה בית המשפט עת לא הביא בחשבון את הכמות הגדולה של החומר האסור שנועד להפצה, עובדה המעידה על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב ולא את חלקו הדומיננטי בביצוע העבירה, כמו גם את העובדה כי בעבר נטל המשיב חלק בקבוצה טיפולית במסגרת שירות המבחן אך באותה עת גם ביצע עבירות נוספות. כמו גם בית המשפט לא הביא בחשבון את עברו המכביד.

מנגד טוען ב"כ המשיב להיות החלופה חלופה הולמת אשר יהא בה כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת ממנו.