עמ"ת 45717-06-15 קדאח(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל

המחלוקת וההחלטות

1. לפני ערר המדינה על החלטות בית משפט השלום בבאר, מיום 18.5.15 (כב' השופט עטר) ומיום 18.6.15 (כב' השופט אופיר), בהן נקבע כי הראיות לכאורה נגד העוררים טובות, כי אין ממש בטענות האפליה שהועלו, כי עילת המעצר מובהקת וכי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר לגבי מי מהעוררים.

2. נגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות קשירת קשר לפשע, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וכן עבירת איומים ביחס לעורר 1 ועבירה של החזקת סכין ביחס לעורר 2.

3. על פי כתב האישום העוררים והמתלוננים, ס. וס., עבדו כמאבטחים בחברת כוח אדם באזור ים המלח, והשתכנו, יחד עם יתר עובדי החברה, באכסניה בירוחם. בין המתלונן ס. לבין העורר 1, התפתח ויכוח במקום העבודה, בעקבותיו פנה ס.לחדרם של העוררים ושאל את עורר 1 על כך. בתגובה נצמד אליו העורר 1 ודחף אותו. ס.איים לפגוע במי שיפגע באחיו אז תקפו אותו שני העוררים. ס. פנה להפריד, ואז העורר 1 תקף גם אותו, וזאת עד אשר הגיעו אחרים והפרידו ביניהם. תוך כך, זרק העורר 1 בקבוקים לעבר המתלוננים ואיים להרוג אותם. בהמשך, הגיע למקום מנהל העבודה, הבחין בעוררים כאשר הם מחזיקים בקבוקי זכוכית ריקים והעורר 2 אמר למנהל שכבודו נפגע.

4. לפי כתב האישום, לאחר הדברים האלה קשרו העוררים לתקוף את המתלוננים, הכינו את חפציהם האישיים ועקרו את חלון המקלחת בחדרם, על מנת להכין לעצמם דרך הימלטות.

5. בבוקר המחרת, על פי כתב האישום, נכנסו העוררים לחדרם של המתלוננים. העורר 1 נטל נרגילה שהייתה במקום, והטיחה בראשו של סאלח, העורר 2 הטיח בראשו של ס. בקבוק מזכוכית. בתוך כך, העורר 2 ניגש לעבר ס. וניסה לדקור אותו באמצעות מספריים שהחזיק בידו. ס. הצליח לדחוף אותו, אולם העורר 2 הצליח לפצוע את ס. בידו וברגלו. הפציעות מתוארות בכתב האישום.

6. נטען עוד, כי לאחר הדברים האלה, עלו העוררים במהירות לחדרם ואז נמלטו דרך חלון המקלחת, תוך שהם משליכים את חפציהם האישיים, על מנת להימלט מן המקום. במהלך פעולה זו, העורר 2 נפל מהגג, תוך שהוא עדיין אוחז במספריים.

7. הסנגור לא חולק על עצם קיומן של ראיות לכאורה, נוכח עדות המתלוננים. עם זאת, לטענתו, יש קשיים של ממש בראיות. קשיים, המטים הכף להעדפה של חלופת מעצר. מעבר לכך נטענה טענת אפליה ביחס לאדם שלישי, אשר לכאורה תקף עם העוררים וכן ביחס למעורבים נוספים, אשר לכאורה תקפו את העוררים בעת בריחתם, ואשר, לפי הטענה, גרמו לפציעתו של העורר 2. פציעה, אשר בגינה אושפז ונותח העורר 2. פציעה, בגינה הוא עדיין היה מוגבל ומטופל, למשך שבועות לאחר מעצרו. יאמר, כי אף לדיון בערר הגיע העורר 2 כשהוא נעזר בקביים. הסנגור טען גם כי, בשים לב לפציעת העורר 2, בשים לב לעברו הנקי של העורר 1, ובשים לב לטענת האפליה, יש להורות על חלופת מעצר.

8. כב' השופט עטר סקר בפירוט וביסודיות את מערכת הראיות בתיק, דחה את הטענה בדבר קשיים בראיות לכאורה, קבע כי קיימת עילת מעצר מחמת מסוכנות (במיוחד ביחס למשיב 2), דחה את טענת האפליה והורה על מתן תסקירי מעצר. זאת, נוכח עברו הנקי של העורר 1 ופציעתו של העורר 2.