עמ"ת 45512-12-16

ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' גורדון) בתיק מ"ת 63165-11-16 מיום 21.12.2016 בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום הליכי המשפט נגדו.

הרקע לערר

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה. על פי הנטען, פרץ העורר לדירה יחד עם אחרים וגנב ממנה דברי ערך. העורר ואחד מחבריו המתינו מחוץ לדירה ודפקו על הדלת כאשר השלישי נכנס לדירה וגנב את דברי הערך.

ביום 6.12.2016 קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס הנטען בכתב האישום כמו גם עילת מעצר. כן נקבע כי עקב עברו הפלילי הכבד של העורר, הכולל מספר משמעותי של עבירות רכוש, יש צורך בתסקיר מעצר כדי לבחון האם ניתן לשקול את שחרורו לחלופת מעצר. העורר ערר על אותה החלטה בטענה שקיים כרסום מהותי בתשתית הראייתית עליה מבוסס כתב האישום ושהיה מקום לשקול חלופת מעצר אף ללא תסקיר. ביום 13.12.2016 דחה בית משפט זה (כב' השופטת ע' כהן) את הערר. ביום 19.12.2016 הוגש תסקיר מעצר שהמליץ על שחרור העורר למעצר בית בביתו בשכונת עיסוואיה בירושלים. ברם, בהחלטתו מיום 21.12.2016 קבע בית משפט השלום כי החלופה המוצעת אינה הולמת את הסיכון הגבוה העולה הנשקף מהעורר כפי שעולה מן התסקיר והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

תמצית טענות הצדדים

בתמצית, טענת ב"כ העורר היא שיש לאמץ את המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. ניתן אף לשפר את חלופת המעצר המוצעת על ידי העורר על ידי הוספת מפקח נוסף או על ידי הפקדה כספית משמעותית, בייחוד לאור העובדה ששאר הנאשמים בכתב האישום שוחררו לחלופות מעצר, אשר עברם הפלילי אינו נופל מעברו הפלילי של העורר. להיפך, כנגד אחד הנאשמים האחרים תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי ולמרות זאת הוא שוחרר למעצר בית.

ב"כ המשיבה טען מנגד שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המבוססת כדבעי. בית משפט השלום בחן את תסקיר המעצר וקבע שאין הלימה בין רמת המסוכנות הנשקפת מהעורר לבין החלופה שהוצעה. בתוך כך, קיים ספק בנוגע ליכולתם של המפקחים המוצעים למלא את תפקידם כהלכה; אשתו של העורר מטופלת בשני ילדים קטנים ותתקשה לפקח על העורר במהלך כל שעות היממה, ושני המפקחים האחרים שוכרים דירה מהעורר ולפיכך הם נתונים בניגוד עניינים ויתקשו לדווח במקרה של הפרת תנאי המעצר. בנוסף, טענותיו של ב"כ העורר לגבי יחס לא שוויוני בין העורר לשאר הנאשמים בכתב האישום נדחו בהחלטת בית משפט זה מיום 13.12.2016.

דיון והכרעה

מעיון בתסקיר המעצר עולה כי למרות עברו הפלילי בעבירות רכוש הכולל עונשי מאסר בפועל, עונשי מאסר מותנים ועבודות שירות, בשנים האחרונות ניתב העורר את מרצו למשפחתו ולעבודתו והצליח למצוא יציבות בחייו. מאידך, העורר מתקשה להתנתק מקשרים חברתיים בעיתיים מעברו ולכן קיים סיכון גבוה כי ישוב לסורו. שירות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים מבינים את האחריות אשר תוטל עליהם וכי הם יוכלו להציב גבולות לעורר. לאור התרשמותו החיובית מהמפקחים המוצעים, ולאור עמידתו של העורר בחלופות מעצר קודמות, המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר.

ברם, לאור המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעורר כפי שעולה מתסקיר המעצר; התרשמותו של בית המשפט כי אשתו של העורר לא תוכל להציב לו גבולות ברורים; והחשש כי שני המפקחים האחרים המוצעים יתקשו למלא את תפקידם בגלל ניגוד העניינים המובנה במערכת היחסים של שוכר – משכיר שביניהם, לא ניתן להסתפק בחלופת המעצר כפי שהוצעה. אכן ניתנה המלצה חיובית על ידי שירות המבחן, אך כאמור מדובר אך בהמלצה בלבד. תסקיר המעצר בא רק לסייע לבית המשפט בהחלטתו, אך לבית המשפט שיקול דעת עצמאי אם לחרוג מהמלצתו לחיוב או לשלילה (בש"פ 5309/05 דוד צמח נ' מדינת ישראל (29.6.2005)), ובענייננו נראה כי אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנות העורר.