עמ"ת 44953-10-14 מדינת ישראל נ' ב'(עציר)

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות, כב' השופט דאוד מאזן, מיום 27.10.14, אשר דחה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, והורה על שחרורו של המשיב בחלופת מעצר לבית הוריו ברח' פרנצ'סקו דה-גויה 22, גבעת טל, קרית אתא, בתנאים כפי שפורטו בהחלטה, ובהם בין היתר, פיקוח של מפקחים וכן איזוק אלקטרוני.

בטרם אתייחס להחלטה, אציין כי מעיון בתיק בית משפט קמא, באמצעות מערכת "נט המשפט", עולה כי החלטת השחרור ניתנה בשעה 11:24. בשעה 13:22 הוגשה הודעה חתומה על ידי עו"ד טובה שרף מטעם המאשימה, ובמסגרת אותה הודעה שהוגשה בכתב יד, נרשם "הריני להודיעך כי אין בכוונת המאשימה להגיש ערר בעניינו של הנדון. בנסיבות אלו יש לשחרר לחלופה שקבע בית המשפט". הערעור על ההחלטה הוגש לבית משפט זה ביום 28.10.14 בשעה 9:18. לא ברור כיצד זה נמסרה הודעה לבית המשפט קמא כי לא יוגש ערר, ומה היה הבסיס לשינוי ההחלטה אשר בגינה הוגש ערר לבית משפט זה. לא הובהר גם כיצד זה, אם נמסרה החלטה בשעה 13:22 כי לא יוגש ערר, לא בוצע השחרור בפועל עוד באותו היום.

לגופו של עניין, כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, היה המשיב/נאשם נשוי למתלוננת. לעת הזו הם גרושים, והמתלוננת התגוררה בבית הוריה בכפר חסידים וניהלה קשר עם אדם אחר, שהוא מתלונן. המשיב צלצל אל המתלוננת ואיים כי יפגע בה ובמתלונן. בהמשך, ביום 14.10.14, הגיע לביתו של המתלונן, תקף אותו ואיים עליו.

למעשה, אין מחלוקת, וגם לא הייתה בפני בית משפט קמא, על קיומן של ראיות לכאורה. המחלוקת מתמקדת ברמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב, וכפועל יוצא מכך גם סוגיית חלופת מעצר הבית.

עיינתי בחומר הראיות וכאמור, בדין נקבע כי קיימות ראיות לכאורה. למעשה, מודה המשיב בעיקר המיוחס לו. האירועים המתוארים בכתב האישום נתמכים גם בעדויות שני המתלוננים.

הראיות מצביעות, לכאורה, על מסוכנות, וזאת בשים לב לרצף האירועים המצביע על התלהטות יצרים ואובססיביות. במקרים מסוג זה של אלימות על רקע של קשר זוגי שהתפרק, קיים תמיד חשש להתפרצויות אלימות בלתי נשלטות, ומכאן המסוכנות. כפי שכבר נפסק:

"...עבירות הנעברות תוך התפרצות זעם בלתי נשלטת, וכאלה הן, לרוב, עבירות האלימות במשפחה, מחייבות מעצר, משום שחלופת מעצר, שביצועה תלוי תמיד ברצון הנאשם עצמו, אינה אפקטיבית" [בש"פ 5273/99 פלוני נ' מדינת ישראל תק-על 99(3) 205].

"בעבירות של אלימות במשפחה, ובמיוחד בעבירות של בן זוג כלפי בת זוגו, עוצמת האלימות הפיזית אינה המדד הבלעדי, אף לא המדד העיקרי, לבחינת מסוכנותו של הנאשם. על בית המשפט לבחון את 'הצבע והגוון' של המסוכנות על רקע מכלול התנהגותו של הנאשם כלפי בת הזוג" [בש"פ 655/10 חן דוידוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.1.10)].

במקרה הנוכחי הוצא גם צו הגנה אשר הופנה כנגד המשיב. אמנם לא מיוחסת למשיב עבירה של הפרת צו חוקי, ואולם לכאורה קיימת אפשרות כי ביצע את המעשים עת שידוע לו על קיומו של צו הגנה, וגם עניין זה משליך הן על רמת המסוכנות והן על האפשרות לתת בו אמון.

הגם שקיימת מסוכנות המהווה עילת מעצר, על בית המשפט החובה לבחון חלופת מעצר. לעניין זה בוחן בית המשפט אל מול נסיבות המקרה, גם את נתוניו האישיים של הנאשם/המשיב.