עמ"ת 44434-04-16 כהן(עציר) נ' מדינת ישראל

האישום ההליכים וההחלטות

1. לפני ערר על החלטות בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת שוש שטרית) מיום 31.3.16 ומיום 20.4.16, בהן הוחלט שיש ראיות לכאורה נגד העורר והוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2. נגד העורר הוגש כתב אישום בו מיוחסים לו ולנאשם 1, עופר, שני אישומים בעבירות קשירת קשר לפשע וסחר בסם מסוכן. זאת, על ידי מכירת הרואין לסוכן משטרתי, בשתי הזדמנויות שונות.

3. על פי האישום הראשון, ביום 7.1.16, התקשר הסוכן לעופר וביקש ממנו לקנות "שתיים", היינו שתי מנות הרואין, בתמורה ל- 200 ₪. עופר התקשר חזרה, ממספר אחר, והשניים נדברו להיפגש במרכז גילת בבאר שבע. בפגישתם סיפר עופר כי הוא מוכר סמים עבור העורר. השניים דיברו ביניהם על איכות הסם, על "יפה" אחותו של העורר ועל חבר שלה, אשר העורר דאג לו בבית הסוהר. הסוכן נתן 200 ₪ לעופר, ביקש ממנו כי ייתן לו שלוש מנות במחיר זה המתאים לשתי מנות, וביקש שיארוז ב"פאקט" ניילון. עופר הורה לסוכן להמתין ליד תחנת הדלק, ניגש לעורר המתגורר בקרבת מקום, קיבל ממנו שלוש מנות, חזר לסוכן, כשהסמים, שלוש מנות הרואין עטופות בניילון בפיו, ונתן אותם לסוכן.

4. על פי האישום השני, ביום 13.1.16, שוב קבע הסוכן פגישה עם עופר, נפגש עמו במרכז גילת וביקש "שלוש". הסוכן שאל את עופר אם "עליך" (היינו שהוא מחזיק פיזית בסם המסוכן), או "נלך אליו" (היינו שיש להביא הסם מהעורר). עופר שאל את הסוכן אם רוצה לבוא או להמתין, והסוכן ביקש לבוא. עופר לקח מהמשיב 300 ₪, הלך לבית העורר הקרוב למקום, קיבל ממנו את שלוש מנות הרואין, חזר לסוכן ומסר לסוכן את הסמים. הסוכן שאל אם איכות הסם כמו בפעם הקודמת ועופר השיב בחיוב.

5. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. המדינה טענה לקיומה של עילת מסוכנות ביחס לעורר. זאת, בשים לב לטיב העבירה ולעברו הפלילי, הכולל עבירות סמים ומאסרים בפועל.

6. הסנגור חלק על קיומן של ראיות לכאורה. עיקר טענת הסנגור הייתה כי למעשה הסוכן מעולם לא ראה העורר, כי הראיות נגדו חלשות ביחס לאישום הראשון ואינן קיימות כלל ביחס לאישום השני. שכן, ראיות אלה מבוססות על DNA שנמצא על שקית הסמים של האישום הראשון, שהיא חפץ נייד, ועל דבריו של עופר בעת ביצוע העסקאות, כאשר לא ברור כי העורר הוא אותו "מקסים" עליו דיבר עופר, ומכל מקום, הדברים הם בגדד עדות שמיעה.

7. בהחלטה מיום 31.3.16, קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה. בית משפט השלום הצביע על הראיות לאישום הראשון. עיקרן, שהסוכן משוחח עם עופר, אשר מציין במפורש כי מקור הסמים ב"מקסים". אגב השיחה עולה כי למקסים, "בעל הבית" של הסמים, יש אחות בשם "יפה", אשר לה היה חבר המכונה "ברמו" הנתון במשמורת ("יושב"). העסקאות בוצעו במרכז גילת, בקרבת ביתו של העורר, אשר ברחוב אברהם אבינו בבאר שבע. לאחר מכן, נמצאDNA של העורר על פיסת הניילון אשר עטפה את הסם. מכאן מוצא בית משפט השלום ראיות לכאורה לאישום הראשון.

8. לעניין האישום השני, מצביע בית משפט השלום על כך שבעת הפגישה השנייה בין העורר לבין עופר, לשם רכישת סמים, קושרת השיחה את הסם לאותו מקור. לאחר שהסוכן מבהיר שהוא צריך "שלוש", הוא שואל עם "עליך או נלך אליו". משתמע מכך שאין עופר מקור הסם, וכי מקור הסם הוא אותו גורם שלישי עליו דיברו בפעם הקודמת. הלכו שניהם יחדיו לרחוב אברהם אבינו, דבר אשר שוב קושר הסם החדש למקור הקודם. יתרה מזו, הסוכן שואל אם איכות הסם היא "כמו בפעם שעברה" ועופר משיב "בטח", ובכך שוב נקשר הסם לאותו מקור. אף אופן אריזת הסם, מתברר שהוא זהה. מכאן מסיק בית המשפט כי יש ראיות לכאורה לאישום השני. עם זאת, בהעדר קישור ישיר לעורר, קובע בית המשפט כי הראיות ביחס לאישום השני הן בעצמה נמוכה.