עמ"ת 44225-12-16 מדינת ישראל נ' אלגואברה(עציר)

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' הש' א' כרייף) מיום 20.12.16 בתיק מ"ת 22972-10-16, בגדרה הורה על מעצרו של המשיב בתנאי פיקוח אלקטרוני, בתוספת לתנאים מגבילים ולערבויות.

רקע

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת נזק ותחמושת, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 15.10.16, החזיק המשיב על גופו אקדח מסוג יריחו, כשהוא טעון ובו מספר כדורים.

2. למשיב עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירת של החזקת נשק שלא כדין מיום 21.5.13, בגינה נדון למאסר בפועל למשך 24 ימים, למאסר מותנה של 6 חודשים למשך 3 שנים ולקנס בסכום של 4,000 ₪.

3. ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה והמשיב הופנה לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בעניינו.

4. אף שהתסקיר לא המליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר, בית המשפט קמא התרשם כי במקרה הנדון מתקיימים טעמים מיוחדים שבגינם ניתן לסטות מהמלצת שירות המבחן ולהעדיף אמצעים שפגיעתם בחירות המשיב פחותה, הגם שמדובר בעבירות נשק. בית המשפט קמא התרשם ממפקחים רציניים המבינים את משמעות הפיקוח, כפי שגם התרשם שירות המבחן. אשר למסוכנות הנשקפת מהמשיב, בית המשפט קמא מצא כי הנשק הוחזק על ידי המשיב, לכאורה, לצרכי הגנה עצמית, נוכח האיום שנשקף לחייו בעטיו של סכסוך פעיל בין משפחתו של המשיב למשפחה אחרת. הודגש כי המשטרה בעצמה יידעה את המשיב על האיום הנשקף לחייו. בנוסף, בית המשפט קמא סבר כי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב באמצעות מערך הפיקוח האנושי האיתן שהוצע בעניינו, תוך שילוב פיקוח אלקטרוני אשר יהווה טבעת בטחון נוספת, לצד בטוחות כספיות משמעותיות.

   טענות הצדדים

5. העוררת טוענת כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לשיטתה, העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, בהתאם להוראות סעיפים 21(א)(1)(ב) ו- 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). העוררת הדגישה את עברו הפלילי של המשיב הכולל עבירה דומה משנת 2013 ועבירה של גניבה, קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות על פקודת המכרות משנת 2015, בגינה ריצה המשיב 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות. העוררת הוסיפה והפנתה לתסקירי שירות המבחן בעניינו של המשיב, מהם עולה, לגישתה, כי לפני מספר חודשים נרצח אחיו של המשיב בעטיו של אותו סכסוך, אשר עודנו פעיל ואף אביו של המשיב נעצר בגין ניסיון לרצח שביצע, לכאורה, בעטיו של סכסוך זה. העוררת הדגישה את התרשמותו השלילית של שירות המבחן, לפיה נשקפת מהמשיב מסוכנות ברמה בינונית להישנות התנהגות אלימה כשתוצאותיה וחומרתה צפויים להיות ברמת פגיעה בינונית. כן הודגשה התרשמותו השלילית של שירות המבחן מהמפקחים המוצעים בעניינו, אשר הביעו בעצמם חשש גבוה לביטחון משפחתם, עקב הסכסוך הפעיל. בנוסף, העוררת סבורה כי אין לאשר את המפקחים המוצעים, שעה שהם בעצמם בני משפחתו של המשיב ולהם קשר ישיר לסכסוך זה.

   העוררת הוסיפה וטענה, כי קיומם של מפקחים ראויים אינו מהווה טעם מיוחד המצדיק העברת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני וכי הפיקוח האלקטרוני, לכשעצמו, אינו יכול להשלים את הפיקוח האנושי הלוקה בחסר. לנוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב ולאור הנפיצות והסיכון הטמון בסכסוך המשפחתי שעודנו באיבו, סבורה העוררת כי קיימת מסוכנות שאינה ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר, גם לא בפיקוח אלקטרוני ולכן יש לעצור את המשיב עד לתום ההליכים בעניינו.

6. המשיב, מנגד, טוען כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. המשיב סבור כי במקרה הנדון, לא נסתרה טענתו החזיק את הנשק לצרכי הגנה עצמית ונסיבות אלו, מלמדות על מסוכנות נמוכה ביותר. הסנגור סבור כי מתחם הענישה בגין עבירות מסוג זה עשוי להגיע לרף נמוך של שלושה חודשי מאסר לריצוי על דרך עבודות שירות. נטען כי שירות המבחן לא הביע עמדה שלילית בנוגע למפקחים המוצעים בעניינו של המשיב. בנוסף, הובהר כי החששות שהביעו המפקחים מהשלכות הסכסוך, תואמים את המצב העובדתי הקיים ואין בהם, לכשעצמם, כדי להשליך על האפקטיביות של פיקוחם. המשיב מציין כי בית המשפט קמא התרשם מהמפקחים באופן ישיר וכי לא נפל פגם בהתרשמותו, לפיה מדובר במפקחים רציניים וסמכותיים המסוגלים לעמוד במטלות הפיקוח כנדרש.

   המשיב הוסיף וטען, כי טרם ניתנה תעודת חיסיון בתיק חרף החלטות בית המשפט קמא בהקשר זה ולגישתו, מדובר בטעם נוסף המצדיק את העברתו למעצר בפיקוח אלקטרוני.