עמ"ת 42234-07-14 מדינת ישראל נ' מ'

ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע במ"ת 26840-06-14 שניתנה על ידי כב' השופט איתי ברסלר - גונן ביום 21.7.14, בה הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוח אחיו, במסגרתו ישולב במרכז 'דיאלוג מחודש'.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של איומים, עבירות לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן – "החוק"), ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג, עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק.

על פי עובדות כתב האישום, המשיב מנהל קשר זוגי עם המתלוננת מזה שבע שנים ולזוג ילד משותף. המשיב נשוי לאישה אחרת וטרם הכיר באבהותו בבנה של המתלוננת, אשר החלה בטיפול משפטי בעניין זה. ביום 11.6.14 בשעה 18:00 הגיע המשיב לבית המתלוננת באופקים כשהוא תחת השפעת אלכוהול, האשים אותה כי היא בוגדת בו, נעל את דלת הבית ואיים כי יהרוג אותה. המשיב ביקש מהמתלוננת לעיין בטלפון הנייד שלה והאשים אותה כי היא מקיימת קשר זוגי עם גבר לא מוכר שתמונתו הופיעה בטלפון. לאחר מכן איים המשיב על המתלוננת כי יפגע בה אם לא תבטל את הפגישה שנקבעה לה עם עורך דין, שאמור לטפל בהכרה באבהותו של המשיב בבנה של המתלוננת, פגישה שנקבעה לארבעה ימים לאחר מכן, ומשסירבה המתלוננת לעשות כן סטר לה המשיב בפניה. המתלוננת נפלה על הרצפה וניסתה לצאת מהבית, אולם המשיב נעל בפניה את שער החצר. עוד נטען בכתב האישום, כי לאחר מכן חנק המשיב את המתלוננת בשתי ידיו, הפילה לרצפה, הכה בפניה באגרופים ונשך אותה באמה השמאלית. כמו כן, המשיב שם ידו על פיה של המתלוננת כדי שלא תמשיך לצרוח והוסיף להכותה בפניה באגרופים. המשיב איים על המתלוננת כי יוציא את עיניה תוך שהוא שם את אצבעותיו על עיניה. כאשר החלו להגיע אנשים למקום, השליך המשיב על המתלוננת תיק אשר פגע בה והיא נפלה. כתוצאה מכל אלה נגרמו למתלוננת חבלות של ממש. גם לאחר שהמשיב נעצר, הוא איים על השוטר שעצר אותו כי יפגע בו.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בדיון ביום 19.6.14 הסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טען לחלופת מעצר. בית המשפט קמא (כב' השופט יואב עטר) קבע כי אמנם למשיב אין עבר פלילי אולם הפגיעות שהותיר במתלוננת מעידים על עוצמת אלימות גבוהה במיוחד, אשר יש בה כדי להצביע על מסוכנות של ממש. משכך, התבקש תסקיר שרות המבחן.

שרות המבחן התרשם כי קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק מצד המשיב כלפי המתלוננת. עוד התרשם שרות המבחן, כי המשיב מרוכז בסיפוק צרכיו המיידים ומתקשה לזהות את השלכות התנהגותו על אשתו, המתלוננת ובני משפחתו, והוא נוטה לגילויי קנאה, חשדנות ורכושנות ועל כן עלול לפעול על פי דחפים, להתנהג באופן בלתי צפוי ולהגיב באלימות פיזית ומילולית. מאידך, בשל קשייו של המשיב לשהות במעצר - מאחר ושירת כסוהר עד מספר חודשים קודם למעצרו וכיום הינו עצור לראשונה בחייו - סבר שרות המבחן, כי המעצר מהווה עבורו אירוע בעל אלמנט הרתעתי. שרות המבחן ראה לנכון לבחון חלופת מעצר בפיקוח אחיו של המשיב בשילוב עם טיפול אינטנסיבי במסגרת 'דיאלוג מחודש', ולמטרה זו נדחה הדיון שנקבע ליום 10.7.14. בדיון זה, נקבע גם, כי אין מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן ולשחרר את המשיב בשלב זה למעצר בית, לאור עוצמת המסוכנות הנשקפת ממנו והאלימות הגבוהה שהפעיל כלפי המתלוננת, והערכת שירות המבחן לסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק מצדו כלפי המתלוננת.

בתסקיר המעצר המשלים צוין, כי גורמי הטיפול במרכז "דיאלוג מחודש", מסרו, כי המשיב מכחיש קיומם של דפוסים אלימים ובעיות בהתנהגותו, אך קיימת נזקקות טיפולית והם מקווים לשינוי בתפיסותיו ככל שישולב בטיפול; משכך, נמצא המשיב כמתאים למסגרת של מרכז יום, בה קיים עליו פיקוח מתמיד, כיון שמעצרו היה בעל אלמנט מרתיע והוא מסוגל לעמוד בתנאים המגבילים שיוצבו לו. שרות המבחן אף התרשם כי הערבים המוצעים בבית הורי המשיב הינם אנשים אחראים המעוניינים לסייע לאחיהם ומהווים דמויות סמכותיות עבורו. על כן, המליץ שרות המבחן על שחרור המשיב למעצר בית בבית הוריו בקריית גת, בפיקוח אחיו בשילוב טיפול במסגרת 'דיאלוג מחודש'.

ביום 21.7.14 הורה בית המשפט קמא (כב' השופט איתי ברסלר – גונן) על שחרור המשיב. בית המשפט קמא קבע, כי אין מקום 'לנפנף' בתמונות המציגות את הפגיעה במתלוננת שכן חומרת פגיעתו של המשיב במתלוננת תהא רלוונטית בשלב הטיעונים לעונש, אז יתן המשיב את הדין במלוא חומרתו ככל שיורשע; עד אז, השיקולים הינם שיקולים של מסוכנות והאם ניתן לאיין את המסוכנות בחלופת מעצר. מאחר ובית המשפט קמא התרשם לחיוב מהערבים המוצעים וסבר כי המדובר בחלופה טובה, הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו בפיקוח הערבים, תוך שילוב במרכז יום ב"דיאלוג מחודש" אליו יגיע בליווי אחד הערבים. כן נאסר על המשיב לצאת את המרכז במשך שעות הפעילות או ליצור קשר כלשהו עם המתלוננת. השחרור הותנה בהפקדה של 5,000 ש"ח, חתימה על התחייבות עצמית בסך של 10,000 ש"ח, וערבות צד ג' של כל אחד מהערבים על סך של 10,000 ש"ח.