עמ"ת 41515-06-14 יניבאור יוסף נ' מדינת ישראל

1. ערר על החלטת בית המשפט הנכבד קמא (בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו, כב' השופטת נועה פראג לבוא) מיום 8.6.14, לפסול את העורר מלהחזיק רישיון נהיגה עד גמר ההליכים בעניינו.

2. הדיון בערר התקיים לפניי (במסגרת תורנות) ביום 29.6.14; עם תום הדיון התברר, כי העורר הוזמן למחרת היום לבדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים; העדפתי להמתין לתוצאות הבדיקה, שהרי לו היה המכון מחליט שלא להתיר לעורר לנהוג, ממילא היה עשוי הערר להתייתר.

במהלך פגרת בתי המשפט התקבלה תשובת המכון, שלפיה נמצא העורר כשיר מבחינה רפואית לנהוג. בא-כוחו צירף את ההודעה לתיק, ועתר למתן החלטה בערר. המדינה השלימה טיעון לעניין זה וטענה שאין בעובדה האמורה כדי לשנות את ההכרח בפסילה עד לתום ההליכים.

הגיעה אפוא שעת מתן ההחלטה בערר.

3. המדובר בתאונת דרכים מיום 23.1.14. העורר, יליד 1950, נהג ברכב פרטי מסוג יונדאי, מ"ר 37-916-76 באור יהודה, ברחוב יהדות קנדה. על פי הנטען בכתב האישום שהוגש כנגד העורר (גמ"ר 940-04-14), דרס העורר למוות הולך רגל, יליד 1934, אשר חצה את הרחוב במעבר חצייה. העורר הואשם בעבירה של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, ביחד עם סעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה").

4. רישיון הנהיגה של העורר נפסל על-ידי קצין משטרה ביום 27.1.14 לפרק זמן של 90 יום. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לפסילה עד לתום ההליכים.

בית המשפט הנכבד קמא קיבל את הבקשה, ולטעמי, בצדק. אפרט.

5. סעיף 46ב(א) לפקודה קובע, כי "הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בענינו".

כלומר – הפסילה היא הכלל, ברירת המחדל.