עמ"ת 41453-09-14 אוקשי(עציר) נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית משפט קמא אשר הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר ואחרים הוגש כתב אישום. העבירות המיוחסות לעורר לבדו הינן: איומים בצוותא חדא (ריבוי עבירות), תקיפה סתם על ידי שניים או יותר בצוותא, תקיפה הגורמת חבלה ממש, הסגת גבול פלילית בצוותא, העלבת עובד ציבור (ריבוי עבירות), תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירות על פי סעיפים 192 + 29(א), 382(א) + 29א, 380 + 29א, 447(א) + 29(א), 288, 273 ו- 275, הכל לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

בד בבד, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

בית משפט קמא הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים לאחר שנתקבלה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

כן נקבע, כי נוכח מסוכנות העורר יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

ב"כ העורר מלין בשניים על קביעות בית משפט קמא:

1. לטענתו, ההליכים בבית משפט קמא היו פגומים משום שחלקם התקיים ללא נוכחות העורר.

2. מצבו הבריאותי של העורר – מחייב שחרורו לחלופה.

בטרם אדון לגופן של הטענות, יש להזכיר הלכה מימים ימימה, לפיה לא כל מי שהיה נתון במעצר שלא על פי דין, ישוחרר באופן אוטומטי. הטענה בדבר הותרת העורר במעצר לא חוקי לפרק זמן מסויים, הינה שיקול אחד מתוך מכלול שיקולים. הוא אינו השיקול המכריע. בית המשפט אינו רשאי להתעלם מן השיקולים האחרים ובכלל זה המסוכנות הנשקפת מהעורר. (ראה לענין זה בש"פ 7599/08 בן סעדון נ' מדינת ישראל).

אדון אפוא תחילה במסוכנות העורר ולאחר מכן אדרש לטענות הסניגור המלומד.