עמ"ת 40633-12-14 דבאח (עציר) נ' מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בעכו (כב' השופטת פיינסוד-כהן) במ"ת 36265-10-14, מיום 4/12/14, אשר במסגרתה הורתה כב' השופטת על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

רקע כללי -

1. כנגד העורר, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת נשק שלא כדין והחזקת חלקים של נשק ותחמושת שלא כדין, בהתאם לסעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). על פי הנטען בכתב האישום ביום 13/10/14, בחיפוש שבוצע באזור מגוריו של העורר נמצאו פריטי האמל"ח הבאים: רימון נפיץ/רסס, אקדח חצי אוטומטי, 3 מחסניות התואמות לאותו אקדח ו-50 כדורים בקוטר 9 מ"מ (להלן: "הנשק"). הנשק נמצא עטוף בגרביים, בשקיות ניילון ובניילון נצמד והוסלק במסלעה בחצר מבנה שבו מתגורר העורר, יחד עם אחרים.

2. עקב האמור, הוגש כנגד העורר כתב אישום כמתואר מעלה ובמקביל הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים (וראו כי העורר נעצר מיד בתום החיפוש, ביום 13/10/2014).

3. בהחלטה הראשונה של כב' ביהמ"ש קמא, נטען כי קיימות ראיות לכאורה ואפנה להחלטה מיום 4/11/14 (סעיפים 4 עד 14). בהמשך אותה החלטה נקבע כי קיימת עילת מעצר הן סטטוטורית והן לאור נסיבותיו האישיות של העורר. עוד באותה החלטה נקבע, כי החלופה שהוצגה אינה הולמת ולכן הורתה כב' השופטת על מעצרו עד תום ההליכים.

4. על החלטה זו הוגש ערר אשר התברר בפניי (עמ"ת 44005-11-14). בהחלטה שניתנה בערר, מיום 25/11/14, קבעתי כי יתכן והייתה אי הבנה בכל הנוגע למקום ששם הציע העורר לשהות במעצר בית, כאשר במהלך הדיון למעשה בא כוחו של העורר ביקש להציע חלופה שונה מעט מאשר החלופה שנבחנה על ידי ביהמ"ש קמא ולכן הערר נדחה בכפוף לכך שהתיק יושב לבימ"ש קמא לצורך בחינת החלופה החדשה בחינה מחודשת.

5. דיון כאמור אכן התקיים, ובמסגרתו נחקרו המפקחים המוצעים ונשמעו טענות הצדדים.

6. בהחלטה השנייה של כב' ביהמ"ש קמא (מיום 4/12/14), היא ההחלטה נשוא הערר הנוכחי, קבעה כב' השופטת כי לא ניתן להסתפק בחלופה כפי שהוצגה בפניה וכי היא אינה הולמת את הנסיבות של התיק. בהתאם, הורתה כב' השופטת על מעצרו של העורר עד תום ההליכים פעם שנייה.

   הטענות בערר -

7. בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון, העלה בא כוחו של העורר טענות רבות באשר לכל רכיבי ההחלטות של כב' השופטת קמא. נשמעו טענות בכל הנוגע לקביעה הראשונית בדבר ראיות לכאורה, טענות נוספות הועלו בנוגע לסוגית עילת המעצר (ובמיוחד באשר לרף המסוכנות) ובנוסף, נטען כי היה מקום להסתפק בחלופה כפי שהוצעה.