עמ"ת 40330-07-16 תורקמאן(עציר) נ' מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה, כב' השופטת הדסה אסיף (להלן – בית המשפט קמא) אשר ניתנה בתיק מ"ת 45249-06-16 ביום 10.7.16 (להלן – ההחלטה) במסגרתה נקבע כי העורר יישאר במעצר עד לבחינת החלופה שהוצעה באמצעות תסקיר שירות המבחן.

כתב האישום:

2.ביום 22.6.16 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: הפרת הוראה חוקית – עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין), איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג – עבירה לפי סעיפים 382(ג) + 380 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, העורר וגב' כ' ז'  (להלן – המתלוננת) היו בני זוג במשך 15 שנה עובר לאירוע המתואר.

ביום 21.1.16 קבע בית המשפט השלום בחדרה, כבוד השופטת פנינה ארגמן, במסגרת תיק מ"ת 38049-08-15 כי העורר יורחק הרחקה מלאה מן המתלוננת וכן הוציא צו איסור יצירת קשר עמה, בין במישרין ובין בעקיפין (להלן – ההוראה החוקית).

בתאריך 7.6.16 התקשר העורר מהטלפון הנייד שלו לטלפון הנייד של המתלוננת וביקש לראות את בנם. המתלוננת חזרה אליו לאחר מספר דקות ואמרה לו שהיא בדרך למעון בנם. כשהגיעה המתלוננת למעון, המתין העורר מחוצה לו והחל לשוחח עמה על יחסיהם. המתלוננת הסבירה לו שיחסיהם נגמרו ונסעה לעבודתה.

בהמשך היום המשיך העורר ליצור קשר עם המתלוננת במספר הזדמנויות נוספות. בשיחה בשעה 15:18 סירבה המתלוננת להיפגש עם העורר, למרות בקשותיו שתעביר לו את חפציו שנותרו במקלט הבניין בו התגוררו. בשלב זה איים עליה שלא כדין כשאמר לה: "יש לי לשבת איתך ינעל רבאק ואם תלכי איתי בראש אני אהרוג אותך". השיחה הסתיימה כשהמתלוננת ביקשה מהנאשם לעזוב אותה בשקט ואילו הנאשם אמר: "יש לי ממך זונות ואת תמשיכי להיות הזונה שלי כן, אני אלך איתך בראש הזה, את רוצה?".

בהמשך היום בסמוך לשעה 16:00, נסעה המתלוננת ברחוב הרברט סמואל בחדרה והבחינה בנאשם, אז החליטה לעצור בסמוך אליו ולתת לו את מפתחות המקלט. המתלוננת נתנה לעורר את המפתחות שאז שאל אותה "מתי נשב ונדבר". המתלוננת השיבה שאינה רוצה לשבת איתו בבית ושיקבעו לשבת בחוץ, אז החל העורר להשתולל ותקף את המתלוננת שלא כדין בכך שתפס ומשך את שערות ראשה, הכה אותה במכת אגרוף על שפתיה ובמכת אגרוף על לחיה השמאלית וכן שרט אותה באמצעות המפתחות שאחז בידו.

לאחר מכן איים העורר על המתלוננת שלא כדין ואמר "שלא תחשבי שאני שחררתי אותך, אני אגיע אליך לאיפה שלא תהיי, ואם צריך אני אשרוף לאבא שלך את הבית, ואני אוריד לך את שתי הרגליים, הסיפור פה יגמר כשאני אחליט". בהמשך לכך אמר "חסר לך שלא תעני בפעם הראשונה שאני מתקשר, רק תראי את המספר תעני מהר, שאני לא אצטרך לחפש אותך, אם לא תעני לי אני ארצח אותך". המתלוננת הניעה רכבה ונסעה מהמקום.

ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים:

3.במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.ביום 29.6.16 נערך דיון בפני כב' השופטת הדסה אסיף במסגרתו טענו הצדדים לעניין הראיות לכאורה. בעוד שהמשיבה טענה לקיומן של ראיות לכאורה, טען העורר כי אין די ראיות לכאורה משום שלא ניתן לסמוך על עדות המתלוננת, לחילופין טען שיש כרסום משמעותי בראיות אשר יש בו להוביל לשחרורו של העורר.

5.ביום 7.7.16 נתן ביהמ"ש קמא את החלטתו וקבע כי לא ניתן להתעלם מהקושי הניצב בפני המשיבה ביחס לעדויותיה של המתלוננת, וזאת לאחר שבמסגרת הליך קודם, ת"פ 38050-08-15, המתנהל בפני כבוד השופטת רקפת מוהר, חזרה המתלוננת פעם אחר פעם על טענתה לפיה שיקרה בעדויותיה במשטרה וטענה כי פעלה במניפולטיביות בכדי לסלק את העורר מדירתה ומחייה. ביהמ"ש קמא קבע כי יש בכך כדי להשפיע על משקל עדויותיה של המתלוננת בנוגע לאירועים בתיק הנדון.

בית המשפט קמא ציין בהחלטתו כי לא ניתן לקבל את טענת ב"כ המשיבה, לפיה שינוי הגרסה של המתלוננת בהליך שבפני כבוד השופטת מוהר מקורו בכך שהעורר התקשר אל המתלוננת מבית המעצר קישון ושכנע אותה לשנות את גרסתה, מאחר וטענה זו לא נבדקה כלל. לא נבדקו השיחות הנכנסות למכשיר הסלולארי של המתלוננת ולא נבדקו השיחות היוצאות מבית המעצר, וכך גם לא נחקר העורר בעניין זה.

עוד ציין בית המשפט קמא כי גרסת המתלוננת, כפי שנמסרה בחקירותיה במשטרה, לא נתמכה בעדויות האחרות שבידי המשטרה. לעומת זאת, גרסתו של העורר, לפיה היה בינו לבין המתלוננת ויכוח בנוגע לכסף שהמתלוננת רצתה ממנו, נתמכה בעדויות אחרות.

לאור האמור לעיל, בית המשפט קמא סבר כי לא ניתן לקבוע כי יש די ראיות לכאורה לעניין האלימות והאיומים המפורטים בכתב האישום. באשר לעבירה של הפרת הוראה חוקית, נקבע כי אין מחלוקת על כך שהעורר אכן פגש במתלוננת באותו היום, יותר מפעם אחת. עם זאת, לפחות אחד מאותם מפגשים היה ביוזמת המתלוננת, שטענה כי כלל לא היתה מודעת לקיומו של צו ההרחקה.

עם זאת, ובהתחשב בעברו המכביד של העורר, הכולל עבירת אלימות כלפי המתלוננת, קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן להתעלם מטענת המשיבה לפיה יתכן שהגרסה שמסרה המתלוננת למשטרה בהליך נשוא כתב האישום שבפני כבוד השופטת מוהר היא הגירסה הנכונה ולא זו שמסרה בבית המשפט. אולם מאחר ועניין זה טרם הוכרע מאחר וטרם ניתנה הכרעת הדין באותה פרשה על ידי כבוד השופטת מוהר, קבע בית המשפט קמא כי אין מקום לשחרר את העורר מבלי שתוצע חלופה שתבטיח פיקוח הולם עליו. בשלב מתן ההחלטה לא הוצעה חלופה כאמור והסנגור הסתפק בטענה שיש להורות על שחרור העורר "בכל תנאי שבית המשפט יקבע". לפיכך, בית המשפט קמא הורה כי העורר יישאר במעצר עד לתום ההליכים.

עוד נקבע כי אם תוצע חלופה שתבטיח פיקוח הולם על העורר, ניתן יהיה לבחון אותה, ולצורך זה נקבע דיון בעניין החלופה המוצעת ליום 10.7.16.