עמ"ת 39657-05-15 עטאטרה(עציר) נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט גולדברג) במ"ת 17699-05-15 מיום 11.5.2015 אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, התחזות כאדם אחר במטרה להונות וזיוף. העורר נעצר ביום 9.5.2015, ועל פי הנטען בכתב האישום, במועד זה הוא לא החזיק בידו היתר שהייה כדין והציג בפני קצין המשטרה שעצר אותו, תעודת זהות ישראלית מזוייפת.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

3. בהחלטה נשוא הערר נקבע כי קיימות ראיות לכאורה וכי קמה עילת מעצר בשל החשש מהימלטות מהמשך ההליכים, במיוחד לאור העובדה שקיימת סבירות גבוהה שהעורר צפוי לעונש של מאסר בפועל בתיק העיקרי, לו יורשע. עוד נקבע כי לא ניתן לקבל את הצעתו של העורר להשתחרר ולשוב לשטחים תוך שהוא מתחייב להתייצב להמשך ההליכים, אף אם יופקדו ערבויות מטעם קרובי משפחתו כערובה להתייצבותו כאמור.

4. בהודעת הערר ובמהלך הדיון, טען העורר באמצעות סניגורו כי מן הראוי לשחררו בתנאים כמוצע מעלה, תוך הפניה לפסיקה רלבנטית באשר למקרים בהם שוחררו שוהים בלתי חוקיים בתנאים כפי שהוא הציע. המשיבה באמצעות באת כוחה טענה כי אין כל מקום לשנות מהחלטת בית המשפט קמא וכי לא ניתן בנסיבות להפיג את החשש מהימלטות בהפקדה כספית בלבד.

5. לאחר בחינת טענות הצדדים עמדתי היא כי דין הערר להתקבל.

6. אפנה לתמצית ההלכה המנחה בהקשר זה, בש"פ 6781/13 מוחמד קונדוס נ' מדינת ישראל (04.11.2013), לאמור:

   "אישום נגד תושב האזור בגין שהיה בלתי חוקית בישראל מקים חשש להתחמקות מהליכי משפט על דרך של הישארות הנאשם בשטחי הרשות הפלשתינית, בהם אין פועלות רשויות האכיפה של ישראל. אמנם, לא אחת מתקיימת במקרים אלה עילת מעצר נוספת, מבין העילות המנויות בחוק המעצרים, לרוב כאשר מתווספות על עבירת השהיה הבלתי חוקית עבירות אחרות. ויחד עם זאת, דומה כי הקושי העיקרי נוגע למקרים בהם עילת המעצר המרכזית הינה חשש הימלטות מן הדין.

   ...

   גם הליכי מעצרם של נאשמים תושבי האזור צריכים לעמוד בדרישות שקבע המחוקק בסעיף 21 לחוק המעצרים לצורך מעצרו של אדם עד תום ההליכים נגדו. בהתאם לסעיף 21(ב)(1) גם לאחר שנמצא כי קיימות תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר, לא ייעצר הנאשם אם ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירות פחותה יותר. בחינה זו נעשית בכל מקרה על פי נסיבותיו. על ביהמ"ש להידרש לנתונים הרלוונטיים לאותו מקרה ואין הוא יכול לעמוס על כתפי הנאשם הערכות כלליות ואקסיומות הנובעות מהיותו תושב האזור. ביהמ"ש נדרש אפוא להחליט על בסיס נתוני המקרה הקונקרטי שבפניו, אך תוך שהחשש מהימלטות לשטחי הרשות הפלסטינית, והצורך לאיינו, לנגד עיניו.

   כעולה מהפסיקה, אפשרות ההימלטות מן הדין של תושב האזור הינה שיקול בעל משקל, אך אין היא עומדת לבדה ואין היא, כשלעצמה, יכולה להכריע את שאלת השחרור לחלופת מעצר. עצם היותו של נאשם תושב האזור אינה מונעת את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, וזאת כאשר ניתן להבטיח את התייצבותו בהפקדת כספים ובביטחונות משמעותיים אחרים.