עמ"ת 39542-07-15 אבו כשק(עציר) נ' מדינת ישראל

כללי

בפניי ערר על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת נעה תבור), בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר (להלן – הנאשם) עד תום ההליכים.

שתי טענות מרכזיות בהודעת הערר:

הראשונה – טענה המופנית כלפי קביעת בית המשפט קמא, לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם, מבלי שקביעה זו לוותה בהסתייגות ביחס לעוצמת הראיות. בהקשר זה יובהר כבר עתה, כי הסניגור לא טען כי אין בנמצא ראיות לכאורה, אלא מיקד את טיעונו בחולשה ראייתית הקיימת בראיות התביעה, במיוחד לעניין זיהויו של הנאשם כמעורב באירוע, כך לטענתו.

השנייה – טענה המופנית כלפי קביעת בית המשפט קמא, לפיה אין מקום לשקול את שחרור הנאשם לחלופת מעצר סגורה (דהיינו – קהילה טיפולית), ומשכך, אין מקום לעריכת תסקיר משלים בעניין זה.

כתב האישום

כתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשם וכנגד נאשם נוסף (נאשם 2 בכתב האישום המקורי, שערר אשר הוגש על ידו יתברר טרם התברר, להלן – נאשם 2), מייחס להם עבירות של תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, כאשר לנאשם מיוחסת אף עבירה של הפרת הוראה חוקית. במקביל, הוגש כתב אישום נוסף כנגד מעורב אחר באירוע האלים, שהוא קטין (להלן – הקטין).

בתמצית, מדובר באירוע אלימות שהתרחש ביום 15.05.15, במסגרתו, כך נטען, הכו הנאשם והקטין אדם בשם איברהים מכות נמרצות, וגרמו לנפילתו ולאיבוד הכרה. במקביל, תקף נאשם 2 אדם בשם עיסא, שהלך בצוותא עם אותו איברהים, שהוכה כאמור על ידי הנאשם והקטין. עוד צוין בכתב האישום, כי האלימות בה נקט הנאשם, בוצעה עת היה אמור היה להיות במעצר בית מלא, מכוח החלטה שיפוטית, שניתנה ביום 04.05.15 במ"ת 34247-04-15.

החלטת בית המשפט קמא