עמ"ת 38994-04-16 מדינת ישראל נ' מלכה(אסיר)

רקע והליכים קודמים:

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת התפרצות למקום מגורים כדי לבצע עבירה, לפי סעיף 406[ב] לחוק העונשין התשל"ז – 1977. בכתב האישום נטען כי ביום 18.6.15 התפרץ המשיב לדירתם של המתלוננים בבית אלפא באמצעות פתיחת מפתח רזרבי של דלת הדירה, נכנס פנימה וגנב מתוכה כלי נשק (אקדח), כסף מזומן בסך של 12,000 ₪ וכן 100 דולר אמריקאי.

יחד עם כתב אישום הוגש מעצרו עד תום ההליכים. במהלך הדיונים בבקשה, נבחן עניינו של המשיב על ידי שירות המבחן, וספציפית נבחנה אפשרות לשילובו בהליך גמילה במסגרת סגורה.

בעניינו של העותר ניתנו מספר תסקירים של שירות המבחן, כאשר בתסקיר האחרון שניתן ביום 13.3.16, ציין קצין המבחן כי מעבר לביטוי של רצון לשינוי אורחות החיים, התרשם שירות המבחן מהעדר קיומם של משאבים רגשיים להתמודדות עם הקשיים הטיפוליים הטמונים בתהליך טיפולי ממושך ומעמיק, ואלה מעיבים על יכולתו לעמוד לאורך זמן בגבולות חיצוניים וגם על יכולתו להכיל קשיים הקשורים בהשתלבותו במחיצת אוכלוסיית המטופלים.

קצין המבחן ציין כי יחד עם זאת, ככל שיביע המשיב מוכנות בפני בית המשפט להיקלט בקהילה טיפולית ללא קבלת תחליף סם, ובכפוף להמצאת אישורים רפואיים עדכניים המצביעים על בעייה פיזית ממנה סובל, אזי אם יעמוד בדרישות המקדימות של המסגרת הקהילתית, "ניתן יהיה לתאם עבורו ראיון קבלה לבחינת שילובו מבחינת טיפולית".

מאוחר יותר אף התיר בית המשפט למשיב לצאת לראיון קבלה, ואין חולק כי מבחינת הקהילה הטיפולית ניתנה הסכמה לקליטת המשיב באותה קהילה ככל שיורה על כך בית המשפט.

בהחלטתו מיום 19.4.16, ולאחר שבדיון מוקדם יותר שמע בית המשפט קמא גם את נציג הקהילה הטיפולית, קבע בית המשפט קמא כי נתקיימו ראיות לכאורה על יסוד תשתית ראייתית נסיבתית, טביעת אצבע יחידה של המשיב שנמצאה על קופסא של דיסק און קי. בית המשפט קמא מצא לציין כי לא ניתן מצד המשיב הסבר כיצד יכולה היתה טביעת אצבעו להגיע לציוד הנ"ל בנסיבות שאינן מפלילות.

בית משפט קמא ציין לעניין עילת מעצר כי הסניגור עצמו אינו שולל את קיומה, זאת נוכח עברו המכביד של המשיב והמאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו.

באשר לחלופת מעצר, מצא בית משפט קמא לציין כי התשתית הראייתית אינה מבוססת על ראיה ישירה אלא על ראיה נסיבתית יחידה בלבד ומצא בכך סיבה לבחון שחרור בחלופת מעצר, משום שעל אף שקיים לטעמו פוטנציאל להרשעת המשיב, עלו מספר שאלות להן לא נמצאה תשובה בחומר הראיות ובין היתר כי גרסת המתלונן באשר לגניבת האקדח, מעלה אפשרות תיאורטית שלפיה הוא נגנב קודם לאירוע הנטען בכתב האישום, שכן הוא ראה אותו לאחרונה רק חודשיים לפני גנבתו. כמו כן, ציין בית המשפט קמא, כי מחוות דעת מומחה של הגב' מיכל בית יוסף עולה שנמצאה התאמה בין קמיצת יד ימין של המשיב לטביעת אצבע שנלקחה מהזירה, עם זאת צויין בסעיף 3 לחוות הדעת כי יתר טביעות האצבע על המעתק אינן ניתנות להשוואה . בית משפט קמא סבר, כי על אף שמדובר בממצא שלילי, שבשלב זה לא יכול לסייע למשיב, יש מקום להבהרה באשר למהות אותן טביעות אצבע נוספות במסגרת התיק העיקרי, שכן יתכן שהן שייכות לאדם אחר. בסופו של יום, סבר בית המשפט קמא נוכח נימוקיו הנ"ל, שיש לבחון חלופת מעצר כפי שהוצעה בתסקיר שירות המבחן.