עמ"ת 37125-09-16 דבארי(עציר) נ' מדינת ישראל

לפני ערר על החלטות בית משפט השלום בבאר שבע. החלטת כב' השופט ד"ר י. ליבדרו (מיום 18.08.2016) בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, והחלטת כב' השופטת ש. חביב (מיום 2.8.16) אשר קבעה כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ולשניים אחרים עבירות פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה. על פי כתב האישום, כפי שהוסבר על ידי התובעת בדיון בפני בית משפט קמא, העורר (הנאשם 2), יחד עם הנאשם 1 והנאשם 3, קשרו קשר לביצוע התפרצויות לבתי עסק במרכז המסחרי בערד. על פי הנטען, העורר ואחרים הגיעו בשני כלי רכב למרכז המסחרי. שם התפצלו, הנאשם 1 פרץ לחנות בגדים ואילו העורר ונאשם 3 פרצו לחנות טלפונים סלולאריים, באמצעות שבירת חלון הראווה של החנות וגניבת כסף במזומן בסך 3080 ₪ וכן מספר רב של טלפונים ניידים. כל זאת, שעה שהעורר אמור היה להיות במעצר בית בתיק אחר. לאחר האירוע, נסע הנאשם 1 מהמקום, נגרמה תאונה והרכב נעצר.

לא הייתה מחלוקת בעניין הראיות לכאורה נגד הנאשם 1, אשר הודה בחקירתו, רכבו זוהה במקום ואף נתפס רכוש גנוב בביתו. אף לא הייתה מחלוקת לעניין עצם התרחשות ההתפרצויות.

באי כוח העורר והנאשם 3, טענו כי אין ראיות הקושרות אותם לביצוע העבירות.

המדינה קושרת את העורר לאירוע על יסוד הקלטה של שיחה מבוקרת בבית המעצר, בינו לבין הנאשם 1, בה דנים השניים בעבירה ובטקטיקה אשר יש לנקוט בחקירה. לעניין זה, טען הסנגור כי ההקלטה עצמה נעשתה שלא על פי הוראות חוק האזנות סתר, ולפיכך אינה קבילה. אף לגופו של עניין, נטען כי אין בתוכן המוקלט כדי לקשור את העורר לעבירה, ומשתמע מן הדברים הנשמעים רק כי העורר מבקש מהנאשם 1 שלא לקשור אותו.

בהחלטת בית משפט השלום מיום 02.08.2016, קיבלה כב' השופטת חביב את עמדת המדינה. השופטת הזכירה כי האזנה לעצורים אינה נעשית לפי הכללים הרגילים של חוק האזנת סתר, והביעה פליאה על הסנגור המסתייג מהתנהלות שגרתית ורגילה של היחידות החוקרות. לפיכך, טענת הקבילות נדחתה.

לגופו של עניין, נקבע כי יש בשיחה כדי לקשור העורר לעבירה. יש להעיר כי לפני השופטת חביב לא היה מונח תמליל של השיחה. יחד עם זאת, השופטת חביב מצאה לנכון להסתמך על מזכר אשר ציטט דברים מתוך השיחה המוקלטת, ועל דברים שהובאו בחקירת העורר במשטרה ואשר לגביהם התבקשה התייחסותו. השופטת חביב אף עומדת על כך שהעורר שיתף פעולה בחקירה ולא שמר על זכות השתיקה עד אשר הושמעה לו ההקלטה, ואז בחר לשתוק. השופטת חביב שללה את הטענה האפשרית שהעלה הסנגור, לפיה בשיחות דובר על תיקים אחרים ולא על התיק בו נחקרו העורר והנאשם 1. שכן, התשובה לפיה דיברו על תיקים אחרים בהם הם נחקרים, צריכה הייתה לבוא מיד עם השמעת הדברים לאזני העורר, ולא כטענה כבושה לאחר שתיקה.

לעניין עילת המעצר, ציינה השופטת חביב כי מדובר במעשה שיש בו התארגנות, ביציאה בשני כלי רכב, על מנת לאפשר הצטיידות ברכוש גנוב. השופטת גם עמדה על פעולות ההכנה שיש בהן משום תחכום, כאשר הקושרים הגיעו למקום מצוידים בכלים לשבור חלונות ורעולי פנים. יתירה מזו, משתמע מהשיחות המבוקרות כי המעורבים אף ידעו מראש היכן ישנן מצלמות אבטחה ומכאן, שההכנה הייתה מדוקדקת. בעניינו של העורר, ציינה השופטת חביב כי הוא אמור היה להימצא בתנאים מגבילים ואף היה בשלב שלאחר הכרעת דין בתיק אחר, כאשר הוא ממתין לגזר דין שצפוי היה להיות מאסר בעבודות שירות. כיוון שכך, נקבע כי עילת המעצר בעניינו מובהקת, ויש לדרוש עבורו חלופה טובה וסמכותית, המציבה גבולות ברורים.

בדיון המשך שהתקיים בפני כב' השופט ד"ר ליבדרו מיום 18.08.2016, התברר כי עתירת הסנגוריה היא לשחרר את העורר בחלופת המעצר בה שהה, לכאורה, בעת ביצוע העבירות. זאת, כאשר העבירה בוצעה מבלי שהמפקחים דיווחו על ההפרה. בנסיבות אלה, על יסוד עוצמת העילה כפי שנקבעה על ידי השופטת חביב, קיבל השופט ליבדרו את עמדת המדינה לפיה אין מקום להורות על חלופה שכזו, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.