עמ"ת 36970-11-14 מחאמיד (עציר) נ' מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופטת טל תדמור-זמיר) מיום 13/11/14 במסגרת מ"ת 16341-11-14, אשר בה הורתה כב' השופטת על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

רקע כללי – 

1. כנגד העורר, יחד עם אחר, הוגש ביום 9/11/14 כתב אישום ובו מיוחסות לשניהם עבירות של איומים בפגיעה בחייה של המתלוננת. העורר הינו דודה של המתלוננת. הנאשם השני הינו בעלה של המתלוננת.

2. הרקע הנטען להשמעת האיומים הנטענים הינו חשדו של הבעל של המתלוננת כי היא בוגדת בו, כי היא עוסקת ב"כישופים" וכי הוא אינו האב הביולוגי של בנם בן השנתיים.

3. המקרה הראשון אליו מתייחס כתב האישום בנוגע לעורר, התרחש ביום 21/10/14, או אז אמר העורר למתלוננת, על רקע החשד כאמור כי "אם אני אשמע ואדע בכל דרך שהיא, אני אוריד אותך, יא חזירה, יא בוגדת". האירוע השני התרחש לכאורה ביום 25/10/14, בסמוך לשעה 20:00, או אז שוב פגש העורר את המתלוננת ואמר לה שהוא רוצה לבדוק מידע שהבעל מסר לו ו-"אם המידע נכון – הוא יוריד אותה". עוד מצוין בכתב האישום כי יום למחרת, 26/10/14, לטענת המתלוננת, שוב הגיע העורר לבית אמה ואמר לה "תשימי הכל על השולחן, אני יודע הכל, ואם לא תספרי את האמת ואני אגלה דברים אחרים אחר כך, אני אגמור אותך". על רקע האמור מיוחסות לעורר עבירות של איומים.

4. באשר לבעל של המתלוננת, הנאשם השני בכתב האישום, מצוין כי הוא מרצה בימים אלו מאסר בן 19 שנים אשר הושת עליו בגין תיק אחר וכי הוא איים על המתלוננת בטלפון, כאשר התקשר אליה מכלא רימונים במהלך השבועיים שלפני האיומים הלכאוריים מצד העורר והטיח בה כי היא: "בוגדת, זונה, הביאה ילד מגבר אחר, הביאה אליה גברים", וכי "הדודים שלה יטפלו בה". בהמשך, נטען כי ביום 26/10/2014 התקשר הבעל למתלוננת ואיים עליה באומרו: "את זונה, את אישה לא טובה, הנה הרגנו את אחותי, עכשיו את". הרקע לדברים, כך בכתב האישום, הינו מותה המצער של אחותו של הבעל, המנוחה בוסיינה אבו ג'אנם ז"ל, אשר נורתה למוות ביום 25/10/2014 עת שהתה ברמלה, כלומר – יום לפני השיחה הנטענת. עוד נטען בכתב האישום כי בהמשך, באותה שיחה, שאל הבעל את המתלוננת אם היא מפחדת, והיא השיבה שהיא לא עשתה כלום, ואז השיב הבעל: "גם היא לא עשתה כלום", ובהמשך: "הנה אחותי נרצחה והיא לא עשתה כלום ואת עשית הרבה".

5. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה כנגד העורר וכנגד הבעל בקשה למעצרם עד תום ההליכים.

   ההחלטה נשוא הערר וטענות הצדדים -  

6. ביום 13/11/14 ניתנה החלטה נשוא הערר, ובה קבעה כב' השופטת קמא, לאחר ניתוח מעמיק של הראיות שבתיק החקירה, כי קיימות ראיות לכאורה כפי שנדרשות לצורך שלב זה של ההליך. כנגזר מכך, מטבע הדברים קמה עילת מעצר, הן בשל המסוכנות הנשקפת והן לאור חשש משיבוש מהלכי חקירה, ויובהר כי הסנגורים הסכימו שככל שקיימות ראיות לכאורה אזי שקיימת עילת מעצר. בהמשך מציינת כב' השופטת שהיא אף עיינה בחומר חסוי שעניינו המסוכנות הנטענת, והדבר מחזק את המסקנה בדבר קיומה של עילת המעצר. מוסיפה וקובעת כב' השופטת כי לאור מכלול הנתונים, היא סבורה כי המקרה נופל בגדר אותם מקרים חריגים בהם אין לבחון, נכון לעת הזו, את האפשרות לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר. המשך ההחלטה אינו רלוונטי לעורר הנוכחי, שכן הוא עוסק אך ורק בבעל, אשר נמצא ממילא במאסר לתקופה של 19 שנים, ובשאלה אם יש להורות על מעצרו או על השארתו במאסר כחלופת מעצר.

7. בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון, טען הסנגור המלומד ממושכות באשר לתשתית הראייתית. הוא מפנה לכך שהמתלוננת מבקשת בשלבים מסוימים לחזור בה מהתלונות ולכך שבתיק החקירה קיימות עדויות של בני משפחה לגבי כך שהעורר לא איים על המתלוננת וכי הם לא נפגשו בחלק מהמועדים שבהם טוענת המתלוננת כי אוימה. טענת העורר הינה כי לא קיימות ראיות לכאורה, ואף אם קיימות - אזי שברף נמוך ביותר המחייב שחרור לחלופת מעצר.