עמ"ת 35175-08-16 מדינת ישראל נ' בן ישי(עציר)

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' פולוק) מיום 14.8.16 בתיק מ"ת 327-07-16. במסגרת אותה החלטה, הורה בית משפט קמא על שחרור המשיב ממעצר, בכפוף לכך שישהה במעצר בית מלא בבית הוריו, יופקד ערבון כספי בסך 15,000 ₪, המשיב יחתום על ערבות עצמית בסך 15,000 ₪ וכל אחד מהוריו, יחתום על ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪.

ברקע החלטה זו העובדות הבאות:

נגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 1.7.16 - בו יוחסו לו 4 עבירות של סחר בסמים, עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית וכן עבירה של נהיגה בשכרות. במקביל להגשת כתב האישום, התבקש בימ"ש במסגרת תיק מ"ת 327-07-16, להורות על מעצר המשיב, עד לתום ההליכים.

דיון בשאלת הראיות לכאורה התקיים בפני כב' השופטת כהן לקח בימים 6.7.16 וכן 6.7.16. בגדר ההחלטה קיימת התייחסות למסוכנות הנשקפת מהמשיב על רקע עברו הפלילי. ניכר כי בית המשפט היה גם מודע לעובדה שהמשיב מחזיק ברישיון להחזיק בקנביס רפואי. כדי שלא להאריך מקום בו ניתן לקצר, אני מפנה להחלטות, הדוברות בעד עצמן.

בית המשפט לא סגר את הדלת על האפשרות של שחרור לחלופת מעצר, אך ציין כי אין מקום לשקול זאת, עובר לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן.

על אף שהתסקיר לא התקבל במועד סמוך, סירבו שני מותבים להורות על שחרור המשיב, בטרם יושלם הדבר. בעניין זה אני מפנה להחלטת כב' השופט רובין מיום 24.7.16 וכן להחלטת כב' השופט גורדון מיום 3.8.16. ור' טעמיהם בגוף ההחלטות.

בסופו של יום - התקבל התסקיר אשר נערך ביום 1.8.16 ואני מפנה גם לתוכן האמור בו. אני מוצאת להסתפק בהחלטה זו, בציון העובדה שהערכת עורכת התסקיר הייתה כי קיים סיכון גבוה להישנות של התנהגות פורצת גבולות. בנוסף היא סברה - שלא ניתן להמליץ על החלופות שהוצעו, תוך הבהרת טעמיה.

על בסיס תסקיר זה, התקיים דיון נוסף בפני כב' השופט גורדון ביום 4.8.16. בהחלטה שניתנה בתום הדיון - הורה בית משפט קמא על מעצר עד תום ההליכים, לאחר שלא מצא לקבל את חלופת המעצר שהוצעה. בדיון לפניי הבוקר - נטען כי המשיב שקל להגיש ערר על החלטה זו וטרם חלף המועד לכך.

המשיב זומן לדיון הקראה בכתב האישום בפני כב' השופט פולוק ליום 14.8.16. בפתח הדיון ביקש ב"כ המשיב להורות על שחרור המשיב - בין עם ערובה ובין בלעדיה. ב"כ המשיב הפנה לעובדה שהמשיב היה נתון במעצר מעל ל- 30 ימים, לאחר הגשת כתב האישום ועדיין לא החל משפטו. לפיכך בהתאם להוראות סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק"), נטען כי כך יש לנהוג. ב"כ המשיב הדגיש בטיעוניו בפני בית משפט קמא - כי מדובר בהוראה קטגורית אשר לא משאירה לבית המשפט שיקול דעת, מעבר לקביעת התנאים בהם יבוצע השחרור.

עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי ב"כ העוררת, לא העלה בקשה לדון מחדש ומלכתחילה בבקשה למעצר המשיב, ככל שישוחרר. ב"כ העוררת בחר במקום זאת - לטעון באשר לצדקת ההחלטות הקודמות שניתנו. הוא טען שהדין המהותי צריך לגבור על הפרוצדורה. עוד הדגיש דברים אלה ואחרים, מהאמור בהחלטות הקודמות ובתסקיר. זאת, הן באשר לנסיבות שונות רלבנטיות לאישום והן באשר למסוכנות המשיב. הוא הוסיף וביקש כי תבוצע הקראה. טענתו הייתה שבעצם ביצוע הקראה, ניתן לרפא את הפגם. בגדר הפניית בית משפט לפסיקה, הוא הפנה לבש"פ 4526/06.