עמ"ת 32256-09-15 מדינת ישראל נ' גואל(עציר)

האישום וההליכים

1. לפני ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 16.9.15 (כב' השופטת שרה חביב) בה הוחלט על שחרור המשיב ממעצרו, לתנאי "מעצר בית".

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. מכתב האישום עולה כי ביום 12.7.15 החזיק המשיב, בארון בגדים בבית אימו ז"ל, בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 17.1248 גרם נטו כאשר 9.0918 מחולק ל 18 יחידות ועוד 8.0330 גרם נמצא בשקית נוספת, שלא לצריכתו העצמית. כן נטען כי החזיק בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 138.3 גרם נטו. סם זה היה מחולק לשתי יחידות, כאשר אחת היחידות הוטמנה בכיסוי לטלית והשנייה בתוך שמיכה. אף זאת, שלא לצריכתו העצמית.

3. לאחר מספר דיונים במהלך הפגרה, בפני מספר שופטים, בבית משפט השלום ובבית משפט זה, התקיים דיון ביום 17.9.15 בפני כבוד השופטת חביב. דובר פורמאלית בבקשה לעיון חוזר, שבו הוצגה חלופה חדשה. אולם החלטה זו התייחסה לראשונה באופן מפורט לראיות, הוערכה עוצמתן, וכן ניתנה התייחסות לחלופה שהוצגה. בסיכומו של דבר, החליט בית משפט השלום להורות על קבלת החלופה המוצעת, למרות פגמים שנמצאו בה, כאשר השיקול המרכזי היה חולשה בראיות. על החלטה זו הוגש ערר המדינה.

    

   ההחלטה 

4. בית משפט קמא תיאר את עיקרי האירוע, כעולה מתיק החקירה. שוטרים ביצעו חיפשו בבית המשיב, ולאחר מכן פנו לבית אמו ז"ל, בהתאם למידע מודיעני שהתקבל. המשיב טען כי אינו מתגורר שם וכי זה אינו הבית שלו. בהמשך, הגיע למקום אחיו של המשיב, הרצל גואל, אשר בידיו היו מפתחות לבית. אולם הרצל סירב לפתוח את דלת הבית, ללא צו חיפוש. לאחר היוועצות עם עורך דינו של הרצל בטלפון, אישרו המשיב והרצל את כניסתם של השוטרים לערוך חיפוש בבית אימם ז"ל. בהמשך, הגיעה למקום החיפוש אחות המשיב, דליה. החיפוש בבית נערך לעיני שלושת האחים. עוד טרם נתפסו הסמים, הודיע האח הרצל כי יש בבית כ-15,000 ₪ שנועדו, לטענתו, למצבתה של האם, שנפטרה באותו החודש.

5. עוד הסביר בית המשפט כי, לאחר מציאת הסמים, הודיע השוטר מור לשלושת האחים כי הם מעוכבים. המשיב פנה אז לשוטרים באומרו "זה הכל שלי תעזבו אותם". השוטר ג'קי ציין בדו"ח הפעולה שרשם, כי המשיב אמר "למה אתם צריכים גם את אחים שלי כל הסמים שלי". לשאלה אודות כמות משקל הסמים שנתפסה, השיב המשיב "בערך 5 גרם". השוטר אמר לו שהחשיש לבד בערך 150 גרם, וזה השיב "החשיש שטויות זה לא מחולק הכל זה לשימוש עצמי".

6. לפי פירושו של בית משפט השלום, בחקירתו מיום 12.7.15, חזר בו המשיב מהודאתו בפני השוטרים וטען "הם אמרו לי שאם אני יודה אז הם ישחררו את אחי ואת אחותי, שלא יעכבו אותם בכלל מה הם צריכים להיות כאן" (שורה 6-7). אמנם, הוא מפרט את כמויות וחלוקת הסמים שנמצאו, אך בית המשפט מסביר שאין בכך רבותא, שכן המשיב נכח בעת החיפוש וראה את אשר נתפס. בית משפט השלום קבע כי המשיב, בהודעתו מיום 14.7.15 (שורה 10-16), חזר שוב על טענתו כי הודה משום שנלחץ, וביקש שלא יעצרו את אחיו. בית משפט השלום מצביע על כך שהודעת השוטר מור, מיום 15.7.15, אשר מנסה להפריך את הודעת המשיב, נמסרה לאחר שתי הודעותיו.

7. בית משפט השלום קובע כי, בנסיבות אלה, יקשה על המדינה להביא "דבר מה נוסף" ל"הודאת החוץ הלכאורית" של המשיב. בהקשר זה בית המשפט מדגיש, כי טענת העוררת, באשר לידיעה כי המשיב ידע על פרטים מוכמנים, אין לה תימוכין בחומר הראיות. זאת, שעה שהחיפוש נערך בנוכחות המשיב, ועל כן העובדה שהמשיב יודע כמה חבילות נתפסו ומה צבען, ואין בידיעה כדי להעלות או להוריד. עוד נקבע, כי יקשה על העוררת לבסס דבר מה נוסף להודאת החוץ לכאורית של המשיב. שכן, לאור הזכ"ד של השוטר ג'קי, המשיב מסר משקלים שגויים של הסמים שנתפסו (5 גרם, כאשר נתפסו בפועל 17 גרם הרואין, 150 גרם חשיש). לעניין ההתנהגות המחשידה של העורר, אשר סרב לפתוח הדלת בעת החיפוש, מצביעה כב' השופטת חביב על כך שגם האח הרצל סירב, ומכאן שהתנהגות האח מחשידה לא פחות.

8. עוד ציין בת המשפט, כי מסמך הבדיקות ממרכז "מטרה" המעיד כי המשיב נבדק ונמצא נקי מסמים במשך כשנה לפני המעצר, מלמדת ממילא כי טענת המשיב כי החזיק את הסם לצריכה עצמית, הודאת כזב היא. הודגש כי החזקת סם למטרות סחר ושלא לצריכה עצמית, אינה נתמכת בראיות אלא במידע מודיעני. נאמר כי הניסיון של המבקשת לפצל את ההודאה של המשיב, בין הפרטים המתיישבים עם המידע המודיעיני ובין אלה שאינם, חייב להיתמך בראיות, ואלה אינן בנמצא.