עמ"ת 31235-08-16

ערר על החלטתו של בית משפט השלום בראשל"צ מאמש (כב' השופטת ל' פרנקל שיפמן) בתיק מ"ת 27792-08-16, לפיו הורה כי העורר ישאר במעצר עד החלטה אחרת לבחינת חלופת מעצר בעניינו לאחר קבלת תסקיר שירות מבחן לעניין זה. רקע הערר וההחלטה שביסודו הינו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשו כנגד העורר, ובהם מיוחסות לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, גניבת רכב בצוותא חדא, נהיגה בפזיזות וברשלנות, ללא ביטוח והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

עפ"י כתב האישום, המדובר באירוע שהתרחש ביום 4.8.2016 בין השעות 15:30 ועד לשעה 23:30 עת קשרו העורר ואחרים קשר לגניבת רכב על מנת להעבירו לאזור. במסגרת הקשר ולקידומו, נכנס העורר לרכב כאשר חלון תא הנהג ומנגנון ההנעה שבורים, מחשב הרכב מנותק ובמקומו חובר מחשב רכב חלופי והחל לנהוג בו לאחר רכב מוביל אשר בו נהג אחר עמו לכאורה נקשר הקשר, לכיוון מחסום 407. לאורך הנסיעה ובמסגרת הקשר ולשם קידומו, שוחחו העורר והאחר באמצעות טלפונים ניידים שהיו ברשותם. בהמשך, ובמסגרת הקשר עברו העורר והאחרים את המחסום כאשר העורר נהג ברכב הגנוב ואחריו הרכב המוביל. משהבחין העורר במחסום שהקימה המשטרה, ביצע פניית פרסה והחל בנסיעה פרועה בחזרה לכיוון המחסום, תוך ירידה לשול הכביש וכשהוא מתעלם משוטרים אשר דולקים אחריו באמצעות ניידות משטרה ומפעילים את מערכת הכריזה והתאורה המשטרתית. בהמשך, כ- 200 מטר מהמחסום, סטה ימינה, איבד שליטה על הרכב, עלה על המדרכה, התנגש בעמוד תאורה בעוצמה, נפתחה כרית האוויר ונגרם נזק לחלק הקדמי של הרכב. בהמשך יצא העורר מן הרכב, החל במרוצה רגלית וכשנתפס על ידי השוטרים התפרע והתנגד למעצרו עד אשר הצליחו השוטרים להשתלט עליו ולאזקו.

מדובר בערר ביניים, במסגרתו משיג העורר על קביעת בית המשפט קמא, וזאת עוד בטרם דן ביהמ"ש קמא באפשרות של שחרור העורר לחלופת מעצר.

כידוע הכלל במקרים מסוג זה הוא, שלא להתערב בהחלטות ביניים, אלא במקרים החריגים שבחריגים שבהם נפלה טעות ברורה בהחלטה, או כאשר מתעורר חשש ממשי שמעצרו של העורר אינו חוקי מסיבה אחרת (ראו למשל: בש"פ 478/12 אלעאסם נ' מדינת ישראל (23.1.12);  בש"פ 4026/15 מזאריב נ' מדינת ישראל (2.12.2013); בש"פ 8155/13פלוני נ' מדינת ישראל (2.12.13)).

בנסיבות המקרה דנן, עיון בבקשה על נספחיה, בהחלטת בית המשפט קמא ובבקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים כמו גם בכתב האישום, מלמד כי לא ניתן לומר שהמדובר בערר הנכלל בגדרם של אותם מקרים חריגים. בפרט, לא שוכנעתי כי נפלה טעות, ולא כל שכן טעות ברורה, בהחלטתו של בית המשפט קמא.