עמ"ת 30871-12-16 מדינת ישראל נ' יאסין(עציר)

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה בתיק מ"ת 8892-10-16 מיום 14.12.16, בגדרה שוחרר המשיב בתנאי מעצר בית מלא ובתנאים מגבילים נוספים.

רקע 

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10א לפקודה; נהיגה ללא רישיון רכב, לפי סעיף 2 לפקודה ונהיגה ברכב ללא ביטוח תקף, לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 .

2. על פי עובדות כתב האישום, המשיב נתפס כשהוא נוהג ברכב בכביש מס' 444, בעוד שרישיונו נפסל בנוכחותו מיום 29.12.13. כן נהג המשיב ברכב ללא רישיון רכב וללא ביטוח בתוקף.

3. בד בבד עם כתב האישום, הגישה העוררת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו. המשיב שהה במעצר במשך כחודשיים וביום 14.12.16, קבע בית המשפט קמא כי לאור עובדה זו ובהתחשב שהשפעתו של המעצר ניכרת בהתנהגותו, ניתן להשיג את מטרת המעצר בתנאים שפגיעתם בחרותו פחותה. לפיכך, הורה בית המשפט קמא על שחרורו של המשיב לתנאי מעצר בית מלא תחת פיקוחם המלא של דודיו. זאת, בנוסף להפקדת סכום של 5,000 ₪, חתימת ערבות עצמית בסכום של 10,000 ₪ וחתימת שתי ערבויות צד ג' בסכום של 10,000 ₪ מטעם כל אחד מהמפקחים. בנוסף, הוטל על המשיב צו פיקוח מעצר למשך 6 חודשים.

   תמצית טענות הצדדים

4. העוררת טוענת כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לשיטתה, יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, תוך מתן משקל ראוי לעברו הפלילי המכביד ולעובדה כי הוא איננו חת מפני רשויות האכיפה והוראות החוק. העוררת הבהירה כי ביום 29.12.13, הורשע המשיב בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב, בתיק פ"ל 2233-09-13, בעבירות של נהיגה בפסילה וללא רישיון נהיגה תקף. רישיונו הופקד בבית המשפט ביום 30.1.14. המשיב נדון, בין היתר, ל-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 3 שנות פסילה בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, חתימה על התחייבות כספית בסכום של 6,000 ₪. העוררת הדגישה כי המשיב לא הורתע מהעונשים שהושתו עליו בתיק הנזכר ושב וביצע את אותן עבירות. אשר לעברו של המשיב, הובהר כי הוא נוהג משנת 2008 ולחובתו נצברו 11 הרשעות קודמות. המשיב נתפס כשהוא נוהג בזמן פסילה זו הפעם השלישית ואף גרם לתאונת דרכים בנסיבות חמורות ביותר כשנהג בזמן פסילה ונגרמה לאדם חבלה של ממש. כן הורשע המשיב בעבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור, אי ציות להוראות שוטר, עזיבת מקום תאונה, אי הגשת עזרה לנפגע, אי מסירת פרטים, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, כל זאת כשהיה פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה. בנוסף, למשיב עבר פלילי מתחום הסמים.

   העוררת הפנתה לגזר הדין בתיק פ"ל 2233-09-13 הנ"ל והדגישה כי טרם מתן גזר הדין, ביקש המשיב את רחמי בית המשפט והתחייב כי לא יחזור על העבירות שביצע. כעת, טוענת העוררת, כי משביצע המשיב את אותה עבירה בפעם השלישית, אין ליתן בו אמון שלא יעבור את אותה עבירה ברביעית, ככל שישוחרר ממעצר. העוררת סבורה כי המשיב הוכיח שלא ניתן לייחס לו את מידת האמון הנדרשת לשם העדפת קביעת תנאים שפגיעתם בחרותו פחותה. בנוסף, סבורה העוררת כי שחרורו של המשיב בתנאים אלו, המאפשרים לו לחזור ולבצע את אותה עבירה, מהווה סכנה חמורה לבטחון הציבור.

   העוררת הוסיפה והדגישה, כי המשיב הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ודינו הוכרע. בנסיבות אלו, לא עומדת לו עוד חזקת החפות ובהינתן כי הוא צפוי להיאסר, קיים חשש ממשי להימלטותו מאימת הדין. בנוסף, הפנתה העוררת לתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב, אשר לא המליץ על שחרורו למעצר בית ולא מצא את הוריו כראויים לפיקוח. הודגש כי המשיב שוחרר רק לאחר שנערך תסקיר משלים בעניינו אשר מצא את שני דודיו כראויים לתפקיד הפיקוח. בנסיבות אלו, סבורה העוררת כי לא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב ממעצר ממש.

5. למולה, טען המשיב כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לדידו, הודייתו בתיק העיקרי אינה משליכה על השיקולים הנוגעים למעצרו, שכן מתחם הענישה הרלוונטי אינו מחייב את השמתו במאסר מאחורי סורג ובריח. בנוסף, טוען המשיב כי הודייתו וקבלת אחריות למעשיו, אינם אמורים להיזקף לחובתו. מודגש כי קבלת האחריות למעשים מלמדת על הפנמת חומרת העבירות ועל החלטה לבצע תפנית בהתנהלותו ואין זה ראוי כי התנהלות חיובית זו תשמש לרעתו.

   שני הצדדים הפנו לאסמכתאות בתימוכין בטענותיהם.

   דיון והכרעה